טעם שאין הקב"ה מכזיב את הבוטח בו


בס"ד



הובטחנו מאת הקב"ה שכאשר נעשה את המוטל עלינו ונסמוך עליו בלי חשש ודאגה, יביא עלינו טובה וברכה גלויה, אלא אם כן רואה בחוכמתו יתברך להביא את הטובה בצורה נסתרת, מה שמביא ה' לאדם, הכל לטובה אף אם נראה אחרת.
אם בטחונו של האדם חזק בה', בדרך כלל רואה את ישועת ה' בגלוי, כי חפץ ה' לקדש שמו בזה ולהוכיח כי כל קוויו לא יבושו כדאיתא ב"מדרש שוחר טוב" (תהילים כ"ה ב') וזה לשונו: "אלקי בך בטחתי", מעשה בקיסטין אחד והיה שם אדם גדול והיה לו שם במדינה, והיה שם אדם אחד והיו שומרי המדינה עוברים ומצאו אכסנאי אחד ותפסוהו,, ואמר אל תכו אותי כי בן ביתו של מלך אני. כיון ששמעו כך, הניחוהו ושמרוהו עד הבקר. בבוקר הביאוהו אל המלך ואמרו לו בן ביתך מצאנו אמש, אמר לו המלך: בני מכיר אתה אותי ? אמר לו לאו, אמר לו והיאך אתה בן ביתי? אמר לו בבקשה ממך ואיני בן ביתך אלא בך בטחתי שאלמלא לא אמרתי כך, היו מכים אותי, אמר להם הואיל ובטח בי הניחו לו. וכן דוד המלך אמר: "אלקי בך בטחתי", ובשביל כך "אל יעלצו" וגו', ולא אני בלבד אלא "כל קוויך לא יבושו", יבושו הבוגדים".

מדברי המלך במדרש זה שאמר "הואיל ובטח בי הניחו לו" רואים אנו שתי סיבות שבעטיין מיטיב ה' לבוטחים בו, אחת כשכר שבטח האדם בה', והשניה אין מכבודו של מלך להכזיב את תקוות הבוטחים בו, וכתיב "לא לנו ה' אלא לשמך תן כבוד" אף אם הבוטח בו אינו ראוי, נושע למען כבוד ה'.

מתוך אתר בית ישראל.