ה. פרק סיכום
בס"ד
** פרק סיכום **
* כדי להשיג את השמחה התמידית אנו צריכים להרגיש שכל הזמן טוב לנו. *
שמחה בנדמה לי
א. כדי להשיג את השמחה התמידית אנו צריכים להרגיש שכל הזמן טוב לנו.
ב. מי שנדמה לו שכדי להרגיש שכל הזמן טוב לו, הוא צריך להשיג את כל מה שהוא רוצה ושאף פעם לא יקרה לו דבר היכול להעציב אותו, יגלה מהר מאוד שדברים אלו אינם בשליטתו.
ג. הניסיון ללכת לכיוון של התנתקות זמנית מהמציאות עי סרטים, טלוויזיה, אלכוהול, סמים וכו' כדי לחיות לפחות הבזקי שמחה- מוביל במקרה הטוב לתחושה של שמחה ולא שמחה ממש, וההרגשה הפנימית של חבל על הזמן לאחר ההופעות או לאחר לקיחת אמצעי העזר- תוכיח!
שמחה של ממש - במימושה
א. השמחה האמיתית היא- כשהאדם מאמין בה' בלב שלם, בוטח בו ומקיים מצוותיו.
ב. השמחה תלויה באדם עצמו ולא באחרים, ולמדנו זאת הן מהתורה והן מחזל.
ג. כשהציפיות של האדם מתממשות, הוא בא לידי שמחה.
ד. ציפיות אלו מתפתחות במחשבתו של האדם בין אם זה בקשר להנאה רוחנית ובין אם זה בהנאה גשמית.
ה. ציפיות אלו מתפתחות לפי הטבע שאיתו האדם נולד, אך ניתן לשנותן עי השפעה סביבתית, או החלטה אישית. מכל מקום הגורם המרכזי המשפיע על הציפיות הוא רצונו של האדם, לפיכך האדם הוא זה שקובע האם לשמוח ועל מה לשמוח!
ו. ולמרות שלפי דברים אלו יוצא שהאדם יכול להמציא לעצמו ציפיות של דברי הבל ורעות רוח ולנסות לממש אותן כדי ליהנות מהן, עם כל זאת במקרים כאלו גם לאחר מימוש מלא של הציפיות, האדם יחוש תחושה של שמחה ולא את השמחה עצמה. כי כדי לחוש בשמחה עצמה יש צורך לשלב בין הגוף לנשמה ולבריאה, ואת זה מקבלים רק דרך התורה. שהרי העולם והאדם נבראו לפי חוקי התורה שהיוו את התוכנית של בריאת העולם, ולכן רק קיומן (הוי אומר מימושן) של המצוות מביא לכדי שלווה אמיתית.
ז. אדם שלמד לדעת שיש בורא לעולם שנתן לנו את התורה והמצוות, והוא מאמין ובוטח בו שלפי גודל עבודתו כאן כך ירבה שכרו בעולם הבא, שכר- שהבורא שברא את כל ההנאות כולן אומר לנו עליו כי מרוב עוצמתו אנו כבני אדם לא יכולים אפילו לחלום עליו. לכן הוא רוצה להשתדל לקיים את המצוות הנותנות לו את השכר העצום, הוי אומר שהוא מצפה בכל פעם מחדש לממש אותן, לפיכך הקיום של המצוות (המימוש) יגרום לו לשמחה כבר בעולם הזה! וכשהוא זוכה לשמוח בקיום המצווה, הרי שגם על זה הוא מקבל שכר!
ח. וברובד עמוק יותר, הזכות שנפלה בחלקנו שמבין כל המיליארדים החיים בעולם אנחנו הם אלה שנבחרנו לקיים את המצוות לכבוד בורא העולם, ומלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא מוכן לקבל אותן מאיתנו, וזאת למרות שלפעמים אנחנו מלוכלכים בעבירות, אזי כמה אושר ושמחה אפשר לקבל ולו רק מעצם המחשבה הזו.
שמחה בכל מכל
א. לפי מה שראינו שמימוש הציפייה מביא לידי שמחה, נסיק - שככל שרמת הציפיות תהיה נמוכה יותר, הסיכוי שהן תתממשנה
רק ילך ויגדל ואז נוכל לשמוח יותר.
ב. ההתבוננות במה שכבר יש לאדם גורמת לו להבחין בהרבה דברים טובים שההרגל מטשטש את הבחנה בהם, וע"י כך הוא יוכל לשמוח יותר.
ג. לאחר שהאדם למד להפנים לתוכו את המבנה של השמחה האמיתית, ראוי לו להשתמש גם באותם אמצעים חיצוניים הנובעים מתוך השמחה הפנימית והמותאמים לחוקי התורה, כדי להגדיל בקרבו
את השמחה הפנימית. לכן ראוי להרבות בחיוך, הארת פנים, פירגון והכרת הטוב. כמו כן, אפשר גם להשתמש באמצעי הרשות כמו השירה והניגון, וכל זה כדי לזכות ולקיים את מצוות השמחה!
ד. אותם אמצעים שאינם נובעים מהשמחה הפנימית כמו אכילת בשר ושתיית יין, אף שבכוחם לגרום לשמחה, ההשתמשות בהם תלויה בגורם המניע את האדם לרצות ולהשתמש בהם, אם זה בא בעקבות ציווי או כמילוי של תאוות הלב. כלומר: במקרה של ציווי,
אזי עצם ההנאה מהם היא כחלק מקיום המצווה ובכך הם גורמים לתחושה של השמחה להיהפך לשמחה ממש (ולכן גם על זה מקבלים שכר). אך אם הם באים שלא מתוך מצווה אלא מתוך תאוות הלב, אזי לא רק שאין בהם תועלת לשמחה האמיתית, אלא שזה גם יכול לגרום לנזק.
למרות הכל להישאר בשמחה !
א. בחיי האדם ישנם גם ימי אבל ומספד אך הם מוגדרים ומוגבלים בזמן.
ב. אבל בשאר הדברים ובשאר הזמנים, למרות כל הקשיים והייסורים יש להיות בשמחה, וגם לזה התבוננות נכונה תעזור. בתחילה יש להתעמק בהבנה שכל מה שקרה לנו זה מאיתו יתברך ומתוך אהבתו אלינו! אחר כך בהבנה שהייסורים חוסכים מאיתנו סבל גדול בהרבה ממה שהיינו אמורים לקבל בגלל עוונותינו. דרך אגב מעשה התשובה והעמל בתורה (ובמצוות), גם הם מוחקים הרבה מהייסורים שלנו. כמו כן, יש להתבונן בזה שבסהכ הייסורים הם לטובתנו והם באים מתוך חסד ורחמים גם אם כרגע אנחנו לא מבינים או לא רואים את זה. עוד צריך לדעת שיש גם ייסורים של אהבה, הבאים ללא כל עוון ושמטרתם להרבות את שכרנו בעולם הבא.
ג. כדי לשפר את מצב הרוח, ראוי ללמוד ולראות שאפשר לשמוח אפילו בדברים הפשוטים שיש לנו, כגון העיניים שבהן אנו רואים, השיניים שבאמצעותן אנו אוכלים והרגליים שבהן אנו הולכים, שהרי ישנם מיליונים בעולם שהיו שמחים אילו היו להם את האיברים האלו, ולנו שכבר יש אותם אז כמה אנו צריכים לשמוח?
ד. פעמים שהעדר השמחה נובע מתחושה מדומה של אי הצלחה בעבודת ה'. גם זה מפעולותיו של היצר, שהרי הקב"ה בוחן את האדם לפי המאמץ שהוא משקיע ולא לפי התוצאה שהוא השיג! לכן הבה נתרכז ונשמח בעצם ההשתדלות שהשקענו, ולא בתוצאה שאליה שאפנו להגיע, ואם בכל אופן לא השתדלנו מספיק, אז עכשיו נעשה תשובה ונשתדל יותר ונשמח גם על זה שזכינו לתשובה!
ה. אחד המעכבים הגדולים של השמחה הוא הספק ולכן הסתלקות ממנו תגרום לנו שמחה. לפיכך, כשההתלבטות היא מה לעשות -
אז עשה לך רב והסתלק מהספק. וכשהדאגה של מה יהיה –
היא המכרסמת בלב, ההתעלמות ממנה או שיחה עליה עם הזולת, תגרום לכך שהדמיון המטריד יתגמד עד שיעלם.
בפורים שעם ישראל התעלו מעל הספקות שעמלק פיזר, והצליחו לראות בחוש איך שהכל נעשה מאת הבורא יתברך בדקדוק רב ובהשגחה פרטית- דברים אלו הביאו אותם למדרגות גבוהות של שמחה, ומתוך כך הם חזרו וקיבלו על עצמם את התורה שבעל פה, אך הפעם מרצון ומשמחה - דבר המוסיף נדבך נוסף למסלול השמחה האמיתי. לפיכך דווקא בימי הפורים יש מצווה מיוחדת של שמחה.
ו. בחג הסוכות כשהסוכה הופכת למרכז הבית, יש במציאות זו כדי להביא לידי ביטוי את היסודות הנל. לכן דווקא בו יש ציווי מיוחד של שמחה יותר מאשר בשאר חגי התורה, ובפרט שאנו מגיעים לחג הסוכות לאחר שכבר יצאנו מהספקות של ימי הדין והתנקינו מחטאנו ביום הכיפורים.
ז. צריך להתרגל לא רק להסתכל על הטוב שיש לנו בחיים,
אלא לחיות אותו! ולא לחיות ברדיפה אחר החוסר שאין לנו.
ואין כמו המחשבה כדי לעזור לנו להתמקד בטוב שבחיים,
וע"י כך נזכה להיות מאושרים באמת!
* לחזור לשנן ולבצע ! *
* בהצלחה ! *
באדיבות אירגון הידברות