הכול לטובה


בס"ד

מסופר על חסיד שפעם הלך לרבו ושאלו כיצד אנחנו יכולים
לברך על הרעה כשם שאנחנו מברכים על הטובה?
קשה עלי גמרא זאת איך לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה.
מילא כמו או בדומה אבל כשם?
ענה לו הרב לך לעיר אניפולי לר' זושא תלמיד "המגיד ממעזריטש" שהוא סבל הרבה בחייו והוא יענה לך. החסיד הגיע לעיירה מאניפולי ושאל איזה זקנה איפה ר' זושא אמרה:
"אה אתה מתכוון לזושא הוא יושב ברחוב הזה והזה" הלך לשם. החסיד דפק בדלת ביתו של ר' זושא והנה הוא רואה בית מרופט הכל עומד להתמוטט, לחם יבש על השולחן,
עניות כזאת לא ראה מימיו ורבי זושא שמח לקבל אורח
והציע לו ממה שיש לפחות לאכול. החסיד אמר רבי לא באתי לאכול באתי לשאול אותך כיצד הגמרא דורשת מאיתנו שנברך על הרעה
כשם שאנו מברכים על הטובה? כיצד אפשר לברך על דברים רעים כשם שאנו מברכים על הטוב?
ענה לו רבי זושא: "מצטער אני מאוד, איני יכול לענות לך על קושיה זאת כי מעולם לא הרגשתי רע בחיי הכל טוב ברוך השם.

*והרי היה ר' זושא עני מרוד וחיי חיי סבל אבל הוא היה רואה אלוקות במוחש חיי אמונה ולכן כך התייחס לעולם.

באמת מה שאנו רואים דינים בעולם ויסורין זה רק בעינינו הגשמיות כמו שאנשים שואלים איפה רחמיו של הקב"ה היו בשואה שנהרגו שישה מיליון יהודים.
ה"חפץ חיים" מביא משל לאדם שחלה ברגלו והיה לו לא עלינו גידול שם וצריכים לקטוע את רגלו לא עלינו.
עמדו 3 רופאים בניתוח הרדימו את החולה הרדמה כללית והתחילו לנסר את רגלו, במקרה עבר אדם אחד במסדרון הניתוחים
וראה מהחלון 3 רופאים עם מסכות על הפנים מנסרים לחולה את רגלו צעק עליהם "רוצחים! אין לכם רחמים!! מה אתם עושים לו מסכן?!"
אמרו לו חסר דעת שכמותך הם מטיבים עמו, אם לא ינסרו את רגלו הגידול יתפשט לכל גופו ויהיה סופו מר.
אתה פשוט עברת במסדרון באמצע הסרט..

^אנחנו באמצע הסרט שכבר נע מבריאת העולם, אנחנו לא יודעים איזה ניתוח עם ישראל עבר בשואה או כל אדם יהודי על מה שעורך הבמאי של הסרט הקב"ה רק הוא יודע ואצלו הכל רחמים הכל לטובה.

לא לחינם ר' נחמן מברסלב זצ"ל אמר (ליקוטי מוהר"ן תורה ד') שאדם יודע שכל מאורעותיו הן לטובתו, זאת הבחינה היא מעין
העולם הבא כי אדם כזה הוא יהיה שמח ומאושר כל חייו שיודע שהכל לטובתו וחיי חיים נעימים ושלווים כעין עולם הבא
כי עדיין ישנם היסורין והקשיים מה שאין בעולם הבא אבל בכל אופן נשכחים אצלו ולא תופסים מקום בלבו.

לסבר את האזן נביא משל על מלכה אחת שטיילה יום אחד בגינת ארמונה פתאום הקיפוהה חיילים תפסו אותה
והובילו אותה לספינת משוט, הקברניט היה שודד ים איום ונורא ושם אותה בצינוק החשוך. יום יום בא לנסות לפתות אותה
לדרך רעה אולם החזיקה היא מעמד באומץ לב.
אזי שודד הים הסיר מסווהו והיה זה בעלה המלך בסופו של דבר הוכיחה בכך המלכה את נאמנותה למלך ועתה כבשה את הערצתו של המלך. מקור הסבל שעברה היה העובדה שלא ידעה מיהו הגורם לסבלה כי אם הייתה יודעת שזה המלך בעלה לא הייתה סובלת.



*הנמשל: המלך בנמשל זה מלך מלכי המלכים הקב"ה שהוא גם בעלה של כנסת ישראל כדי שנראה את נאמנותנו למלך הוא בוחן אותנו ומראה לנו פרצופים מבהילים והכל כמו השודדים במשל אבל הכל זה רק מהלך זה רק ניסיון - הכל לטובה לכן בע"ה אמן ונהיה כולנו שמחים ושנדע שהכל ממנו לטובה.*