תנו חיוך - ישועת ה' כהרף עין

בס"ד



שאלה:
מותר להתפלל לביטול ייסורים?
מצד אחד, אני רוצה אותם כי הם מכפרים וכו’, אבל מצד שני הם מקשים ומכבידים, ו-ה’ גזר שככה יהיה ומי אמר בכלל שמותר לי להתפלל לביטולם ולהתערב לו בהחלטות, ואם זה לטובתי והוא לא יבטל אותם, אז מה זה עוזר?

תשובה:

בודאי שמותר להתפלל לביטול היסורים. אולי כל ביאתם לעולם היתה בשביל שתתפלל להסרתם.
כמו שהקב"ה עשה את האמהות עקרות כיון שהוא רצה שהם יבינו שהבנים שלהם הם מאלוקים. התפילה היא יסוד מאוד בסיסי בחינוך ובגיבוש האישיות של הילדים הללו. האבות הקדושים.

כך יכול להיות שכל הענין הזה של יסורים נועד לאותה מטרה רוחנית. קרא בבקשה את המאמר הבא:

מסופר בגמרא על רבי יהודה הנשיא שהיה נשיא ישראל עשיר וחכם גדול, שאמר: חביבין יסורים!
קיבל רבי יהודה הנשיא על עצמו שלש עשרה שנה של יסורים - שש בחולי הכליות ושבע בחולי השיניים.
יסורין של רבי על ידי מעשה באו ועל ידי מעשה הלכו.
על ידי מעשה באו: פעם אחת הובילו עגלת בקר לשחיטה, אך היא ברחה מידי בעליה לתוך כנף מעילו של רבי, והחלה לגעות.
אמר לה רבי: לכי לשחיטה, בשביל כך נוצרת!
ועל ידי מעשה הלכו היסורים.
יום אחד היתה שפחתו של רבי מנקה את ביתו במטאטא. פתאום ראתה בני חולדה קטנים בחדר וגרשה אותם עם המטאטא, ראה זאת רבי ואמר לה: עזבי אותם! כתוב (תהילים קמ"ה) "ורחמיו על כל מעשיו".
אמרו בשמים: הואיל ורבי מרחם על הבריות, אף אנו נרחם עליו.
אבל - אומרת הגמרא - יסוריו של רבי אלעזר בן רבי שמעון היו יותר מקובלים אצל הקב"ה מהיסורים שקיבל רבי, מפני שיסוריו של ר’ אלעזר מאהבה באו ומאהבה הלכו.
כל השנים שרבי אלעזר היה מתייסר ביסוריו לא היה אדם מת שלא בזמנו. כל השנים שרבי התייסר ביסורים לא הצטרכו בעולם לגשם, ואע"פ שלא ירד גשם היתה האדמה לחה, וכשהיו עוקרים צנון אחד היתה הגומא מתמלאת מים.
יסוריו של רבי אלעזר בנו של רבי שמעון בר יוחאי באו באהבה על ידי מעשה, מספרת לנו הגמרא:
יום אחד פגש ר’ אלעזר את הממונה מטעם המלך לתפוס גנבים, והסביר לו... כיצד ללכוד גנבים. שמע על כך המלך ומינה את ר’ אלעזר לתפקיד מיוחד. הוא היה בלש
לוכד גנבים ופורצים.
דרך מיוחדת היתה לו ללכוד גנבים. היה הוא מסתובב בשעות היום בבתי קפה וכד’
והיה מחפש לראות מי הם האנשים שנרדמים תוך כדי שתייתם. מביניהם היה בורר לעצמו את החשוד ביותר ואחריו היה עוקב ותופס גנב ומוסר אותו למלכות.
שלח לו ר’ יהושע בן קרחא ואמר לו: עד מתי אתה מוסר את עם אלקינו להריגה?
ענה לו ר’ אלעזר: קוצים אני מכלה מהכרם - אני תופס ולוכד את האנשים מישראל שמזיקים לעם ישראל.
אמר לו ר’ יהושע: יבא בעל הכרם ויכלה את קוציו - יבוא הקב"ה ויבער את הרשעים מעם ישראל.
יום אחד הלך ר’ אלעזר בדרך ופגש בו כובס אחד. החל הכובס להקניט את ר’ אלעזר
ותוך כדי הדברים כינה אותו "חומץ בן יין", כלומר רשע בן צדיק. אמר ר’ אלעזר
לעצמו: למרות שאינני מכירו, אם אדם זה חצוף כל כך, סימן שרשע הוא. התלונן ר’ אלעזר נגד הכובס אצל השוטרים, תפסו אותו ויצא דינו למיתה. עברו מספר ימים מאז המקרה ור’ אלעזר נרגע מכסו על אותו אדם, והתחרט על שבגללו נדון אותו כובס לדין מוות. הלך ר’ אלעזר לחפשו ולהצילו, אך היה מאוחר מדי, בית המשפט כבר ביצעו את דינו בתליה. שמע זאת ר’ אלעזר, הלך תחת עמוד התליה והחל לבכות מחמת צער, שהרי לא היה ברור לו שאותו כובס היה רשע, ואף שביזהו לא היה ראוי לעונש כזה. וכך מתוך צער זה נכנסה בו חרטה על כל האנשים שמסר למכלות, וצערו היה גדול על שגרם לשפיכות דמים של הרבה נפשות, אולי אין זה תפקידו אלא תפקיד הקב"ה.
ניסוי אנשים אחדים להרגיעו ואמרו לו שאותו אדם חוטא גדול היה, והיה מגיע לו עונש מוות על חטאים גדולים שעשה. הוא ובנו באו על נערה מאורסה ביוה"כ. הניח ידו על
בני מעיו ואמר: שישו בני מעי, שישו. ומה ספקות שלכם כך, ודאי שלכם על אחת כמה וכמה.
אך ר’ אלעזר לא קיבל את דבריהם של האנשים בודאות והחליט לבדוק בעצמו אם
חטא נגד האיש או לא. ביקש ר’ אלעזר שיעשו לו ניתוח ויוציאו לו חתיכות של שומן ממעיו ולאחר מכן יניחון בשמש. אם חתיכות השומן יסריחו סימן שחטא, ואם לא יסריחו סימן שהוא צדיק גמור. שידוע שאין רימה ותוליעה שולטת בגופם של צדיקים גמורים.
שתה ר’ אלעזר משקה שמפיל תרדמה על האדם וביצעו את בקשתו, הוצאיו חתיכות שומן עם בשר מגופו. הניח אותן בשמש לבדוק אם יסריחו. למרבה הפלא - לא הסריחו חתיכות השומן שהוצאו מגופו של רבי אלעזר. אז הוכח לרבי אלעזר שהוא לא חטא נגד הכובס.
אולם למרות כל זאת לא הסתפק בכך ר’ אלעזר ולא נרגע. התפלל אלעזר שיבואו עליו יסורים לכפר על מה שעשה. היסורים שהגיעו היו נוראים והוא סבל מהם רבות. ביקש ר’ אלעזר מהיסורים שיבואו אליו רק בשעות הלילה. בשעות הבוקר ביקש הוא: "לכו לכם יסורים כדי שלא תפריעו לי ללמוד תורה".
בכל לילה היה מתענה ר’ אלעזר מיסורים ולא התלונן עליהם. בבוקר היתה אשתו מחליפה את הסדינים ואת המצעים שעליהם שכב. הן היו מלוכלכים מרוב הפצעים והדם שהיה יורד ממנו. במשך היום היה ר’ אלעזר אוכל מאכלים מיוחדים בגלל מחלתו, מאכלים שהיו יקרים עד מאוד.
לילה אחד שמעה אשתו של ר’ אלעזר שבעלה אומר "בואו בואו יסורים, בואו אחי ורעי". אמרה לו: רבי, אתה הוא שמביא את היסורים עליך! אתה מכלה את ממונו של אבא בגלל מחלתך! כעסה אשתו ואמרה לו: אני עוזבת אותך לבד והולכת לבית הורי!
הלכה אשתו אל בית אביה ור’ אלעזר נשאר לבד עם יסוריו.
מה עשה הקב"ה בהשגחתו?
שלח אל ר’ אלעזר ששים מלחים והביאו לו ששים עבדים ובידם ששים סלים עם כל מיני מאכלים טובים ונאים.
וכיצד הגיעו אותם מלחים לר’ אלעזר?
אותם מלחים ששטו בספינתם והיו בסכנת טביעה בגלל סערה שקמה בים. נדרו אותם מלחים שאם הם ינצלו מאותה סכנה בזכותו של ר’ אלעזר, הם יביאו לו מתנות. ניצלו אותם מלחים ובאו לקיים את נדרם.
אשתו של ר’ אלעזר, אחרי ששהתה זמן מסוים בבית אביה, נכמרו רחמיה עליו והחליטה לשלוח את בתה אל בעלה לראות מה שלומו וכיצד הוא מסתדר בלעדיה. הלכה הבת אל אביה, נכנסה לביתה והשתוממה למראה עיניה. ראתה שאביה, ר’ אלעזר, אוכל משישים מיני מאכלים. שאלה אותו בשלומו ור’ אלעזר ענה לה: בתי, לכי ואמרי לאמך, שרכושנו שעתה בבית - יותר מרכושו של אביה.
קרא ר’ אלעזר על עצמו: "היתה כאוניות סוחר ממרחק תביא לחמה".
אכל ר’ אלעזר את המאכלים שקיבל, הבריא וקם ללכת ללמוד בבית המדרש.
כשהגיע זמנו למות אמר לאשתו: יודע אני שחכמים כועסים עלי מאוד בגלל תפקידי המשונה ולא יטפלו בקבורתי לאחר שאפטר מן העולם. לכן מבקש אני ממך שתשכיבי אותי בעליית הגג ואל תדאגי, לא יארע לי שום דבר ולא תעלה בי רימה ותוליעה, גופי ישאר שלם.
וכך באמת קרה, היתה גופתו של ר’ אלעזר בעליית הגג עשרים שתיים שנה, לא עלתה בו רימה ולא הסריחה כלל.
באחד הימים עלה אשתו לבדוק את גופו ופתאום ראתה שיוצאת מתוך אוזנו תולעת. נבהלה האשה למראה עיניה ולא ידעה מה לעשות. בא אליה ר’ אלעזר בלילה בחלום ואמר לה: אשתי היקרה, אל תפחדי ממה שראית, זהו עונש שקיבלתי על כך שפעם אחת שמעתי זלזול בתלמיד חכם ולא מחיתי נגד המזלזל.
יום אחד התוכחה אשתו של ר’ אלעזר עם השכנה שלה. תוך כדי ויכוח אמרה לה השכנה: הלואי ותהיי כמו בעלך ולא יקברו אותך כמוהו.
שמעה זאת אשתו של ר’ אלעזר והבינה שדבר אי קבורתו של בעלה ידוע ברבים. בא אליה שוב ר’ אלעזר בחלום הלילה ואמר לה: אם נודע הדבר הזה, עדיף שיקברו אותי.
כך גם אמרו חכמים באותו הדור: אין ראוי הדבר שכולם יודעים שר’ אלעזר מת ולא נקבר. החליטו ללכת לטפל בקבורתו. ליתר חיזור בא באותם ימים גם אביו של ר’
אלעזר, הלא הוא ר’ שמעון בר יוחאי. בא בחלום לחכמי אותו הדור ואמר להם: יונה (בן אהוב) יש לי ביניכם ואינכם רוצים להביאה אלי לקבורה, אינכם יודעים שהוא אינו קבור?!
הלכו חכמים לקברו ומצאוהו שלא עלתה בו רימה ותוליעה, ואף בשרו לא הסריח.
בני אותו מקום (עכברא) שהיה גר בו ר’ אלעזר, לא רצו לתת לחכמים את גופתו
הטהורה. וכל כך למה? כי כל העשרים ושתים שנה שנמצאה גופתו של ר’ אלעזר
בעליית הגג לא ארעה שום צרה, מחלה או מגיפה בכפרם. פחדו הם שיבואו עליהם הצרות ברגע שיוציאו את גופתו מכפרם. לא רצו חכמים להפר את ציוויו של ר’ שמעון
בר יוחאי, ולא רצו לריב עם אנשי הכפר.
מה עשו?
בערב יום הכיפורים כשבני הכפר היו עסוקים וטרודים בהכנות ליום הקדוש, הוציאו
את גופתו של ר’ אלעזר לקבורה. כאשר הגיעו למערה במירון שבה היה קבור ר’ שמעון גילו נחש ארוך המקיף את פתח המערה כשזנבו בתוך פיו ולא נתן לחכמים להכנס לקבור את ר’ אלעזר. ניסו חכמים לשכנעו בכל מיני דרכים ושידולים שיפתח את פתח המערה אך ללא הצלחה.
בסופו של דבר קראו חכמים לנחש: "נחש, נחש, פתח את פיך ושחרר את זנבך ויכנס בן אצל אביו". הסתלק הנחש מפח המערה, נכנסו חכמים והניחו את ר’ אלעזר ליד אביו,
ר’ שמעון בר יוחאי.
יש דרכים שונות להגיע למדרגות כאלו גבוהות בעבודת ה’. דרך אחת היא דרך היסורים. ולכן בחרו רבי יהודה הנשיא ור’ אלעזר ב"ר שמעון ועוד אחרים בדרך זו. אין זה אומר שאדם צריך לחפש להביא על עצמו יסורים כמו ר’ אלעזר, כיון שאין אחד מאיתנו במדרגה של קדושה כמוהו, אך אם מגיעים על האדם יסורים לא יבעט בהם, אלא ידע שהם מזככים ומטהרים את רוחו, וידע לקבלם באהבה.

מתוך אתר מוריה.