למה אלוקים לא עוזר לי?


בס"ד

פיצוץ עז החריד את דיירי הבניין ברחוב רוטשילד בת"א.
בין רגע החל עשן אופף את הבנין. צחי השכן התפרץ לדירתו של מיכאל, כשהוא עטוף כולו במגבות לחות.

-" מה אתה עושה ?!" , צעק לעברו צחי השכן.
-"קורא תהילים. אל תפריע!" סינן לעברו מיכאל, תוך כדי שהוא ממשיך לקרוא בניגון עליז.
-"השתגעת ?! הקומה הראשונה כבר בוערת ! בוא כבר ! למה אתה מחכה ?" הפציר בו בצרחות.
-" מה אתה צורח כמו איזה משוגע ??? ומה כל המגבות האלה ?" תמה מיכאל. " אני לא צריך לברוח..", אמר בביטחון, " אני בטוח בהשם שיציל אותי !!", התרפק חזרה על הכורסה, בהתעלמות מוחלטת מהשכן המבועת.
-" הבנאדם השתגע..." מלמל צחי וסובב את האצבע המורה סביב לרקתו, "פשוט משוגע", יצא ונמלט החוצה !

האש המשיכה להתפשט ונשמעה כאילו החלה ללחך את קירות ביתו של מיכאל. מיכאל החל מזיע בכל גופו וחשב בליבו " נורא חם עם החולצה הזאת".
בתחתית הבנין כבר החלו מתאספים כוחות ההצלה והחילוץ, שעסקו במרץ במתן טיפול ראשוני לנפגעים ובניסיון להשתלט על האש שנשלחה לכל עבר ואף סיכנה בניינים סמוכים.
רק מיכאל, יושב לו על הכורסה ושפתיו ממלמלות במתיקות ובנחת את פסוקיו של נעים זמירות ישראל...
לפתע נשמעו דפיקות חזקות על חלונו של מיכאל, עד שכמעט חשב להישבר. מיכאל ניגש אל החלון.



-" קדימה, אנחנו יוצאים מפה, תן לי את ידך !" ,
צעק לעברו כבאי צהוב חבוש קסדה ומשקפיים.
-"תודה, תודה.." , נראה מיכאל כמסרב בידיו בנימוס ואמר :" אני לא דואג, הוא יעזור לי !".

עשן שחור וסמיך כבר החל ממלא את דירתו של מיכאל. מכשלא היה מסוגל כבר לקרוא, סגר את הספר בעדינות, נשקו והניחו במתינות על השולחן שעל יד אדן החלון.
לפתע נשמע רעש אדיר. מיכאל נשא עיניו לשמים והנה הוא רואה מסוק, חג מעליו.



-"אחוז בחבל ! מהר !", נשמעו קריאות שחזרו על עצמן מצוות החילוץ.
מיכאל לא התבלבל ונופף בשלילה, תוך שהוא מצביע השמימה.
-"נפלנו על קוקו !!", דיווח איש הצוות לטייס.
- "מה הוא רוצה מהשמים?" תמה הטייס.

המסוק הספיק לחוג עוד דקות מספר, בטרם כלתה האש את כל הבנין, עד לקריסתו המוחלטת.



כשהיהודי הבוטח הגיע לשמים הוא היה מאוכזב ומלא טענות.
-"מדוע לא עזרת לי?" טען לפני בוראו. " אני בטחתי בך ואתה הפקרת אותי!"
-"לא הפקרתי אותך" השיב לו הבורא, "שלחתי לך את השכן שיציל אותך ונפנפת אותו, שלחתי לך את הכבאי וגם לו סירבת. אפילו מסוק שלחתי לך, ואף אותו לא היססת לדחות. אני לא הפקרתי אותך.." , סיכם הבורא, " אתה הפקרת את עצמך !".

סיפור האגדה על היהודי הבוטח, ממחיש בצורה יפה את הצורך להשתדל ולפעול ולא לסמוך על הנס.
"ה' עוזר למי שעוזר לעצמו", אומר הפתגם, אלא שלעיתים מרוב התשתדלות אנו שוכחים את התפילה וע"כ ראוי לספר בקצרה את הסיפור ההפוך, האגדה על היהודי המשתדל :

-" קדימה, חייבים לצאת מפה ! הקומה הראשונה כבר עולה בלהבות",צעק צחי השכן למיכאל, שניות לפני שנעלם אל תוך העשן הסמיך.
מיכאל שם פעמיו במרוצה אל עבר חדר המדרגות שהתמלא כולו בעשן סמיך ושחור והחל לרדת במדרגות. הוא הבין, שאם ימשיך לרדת במורד המדרגות, הוא עלול להישרף.
הוא חזר לדירה ופתח את החלון. רחוב רוטשילד היה מלא בניידות חילוץ שצבעו את הרחוב בצבעי אדום וכחול.

-" איפה אתם ?! אני כאאאאאאאן !! תעלו למעלה !!" צעק אל הכבאים הצהובים שהתנוססו על סולמות ענק, מרחק קומה או שתיים ממנו.
-" אנחנו לא יכולים...האש קרובה מדי !! חם מדי !!"
קראו לעברו ברמקול.

מיכאל המשתדל לא היסס לרגע. הוא נעמד על החלון והחל מחליק לאיטו על המרזב.
לפתע גל הדף של פיצוץ אדיר זעזע את מיכאל ואיים לנערו מאחיזתו במרזב. המחסן שהיה מחובר אל המרזב החליט שנמאס לו סתם לבעור ועל כן החליט להתפוצץ, כנגד תוכניותיו של מיכאל.
מיכאל שתפס את המצב לאשורו, החליט לשנות כיוון והחל לטפס מעלה, אל עבר הגג. כשהגיע לגג, חייג במהירות למוקד.

-" תזמינו מסוק !!!!!!!" התחנן.

40 דקות חלפו עד שהגיע המסוק, אך כשסוף סוף הגיעו, בבואם לשלשל את סולם החבלים, המצב כבר היה הרבה יותר קשה.
גג הבנין כבר לא נראה ממעוף המסוק, שכן כולו היה אפוף אש להבות ועשן סמיך.

-"המנוי אינו זמין כעת. אנא נסה שוב מאוחר יותר, תודה !" , דיקלמה הגיברת.

כשהמשתדל הגיע לשמים, הוא היה מאוכזב, ואיך לא, מלא טענות.

-"למה לא עזרת לי ??" פנה אל הבורא, "
אני השתדלתי...והשתדלתי..באמת שהשתדלתי...ואתה הפקרת אותי !!" שטח את טענותיו מלפניו.
-"לא ביקשת ממני עזרה" , ענה לו הבורא,
"חשבתי שאתה מסתדר לבד..", סיכם.

*העבודה והשחיקה היומיומית, הפכו אותנו ל"משתדלים" (במלעיל). אנו חשים שאם נפעל נכון ובזמן, נוכל להתמודד ולפתור כל בעיה.
אך כשלונות המציאות (ולא הקטנים ביותר) מוכיחים לנו אחרת. בעזרתם אנו מבינים, עד כמה אנו תלותיים ובהכרח זקוקים לעזרה למעלה (ואין הכוונה למסוק...)