תפריט

מעלת הרבים כשכוונתם לשם שמים




בס"ד

גודל מעלת הרבים הוא רק כשכוונתם לשם שמים, אבל כשכל אחד כוונתו לתועלת עצמו, אפילו הם עדה גדולה, אינם חשובים רק כיחידים, ועל זה נאמר "עדת חנף גלמוד".

כתב הרב "ייטב לב": כי ודאי אין דומה יחיד העושה למרובים העושים מצוה, כי לפי מרבית אספתם כן תהיה גדולת חשיבותם ויקרת קדושתם.
ועילת הדבר כשנביא הא דכתיב "עדת חנף גלמוד", כי ידענו בענין העולם הזה הנעשה באספה בהסכמת רבים יותר מקובל, אבל זה רק באם הנאספים אין כונתם לטובת עצמם, רק להעמיק באמיתת תכלית הענין, מה שאין כן אם המה בהסכמתם על הדבר כיוונו כל אחד לפי ענינו הטמון בחובו לתועלת עצמו, לא הרי זה כהרי זה, על זה נאמר "עדת חנף גלמוד", כלומר בשגם תהיה עדה גדולה, אינם חשובים רק כיחידים, כי כל אחד ואחד מובדל ומרוחק בליבו בטעם הסכמתו מהסכמת זולתו.

וכמו כן בענין השמים ומצוות ומעשים טובים-"אל כביר לא ימאס" לאשר עם רב אספתם יוסיפו ביקרם בעיני ה', אך זהו אם המה מצומדים איש אל אחיו בעצה אחת ומחשבה אחת בלתי לה' לבדו. אבל אם כל אחד כונתו לתועלת עצמו, ולא לה' לבדו, זה להתפאר וזה מאהבת שכר, וזה מיראת עונש וכדומה, כל אחד לדרכו פונה, הרי אין עבודתם מתאחדת לפניו, ואם כי נראים רבים, אבל באמת יחידים הם, איש איש לדרכו פונה.