תפריט
- בא חבקוק והעמידן על אחת-וצדיק באמונתו יחיה
- אתרי קודש נוספים
- טעם שאין הקב"ה מכזיב את הבוטח בו
- המתפלל, צריך שיהיו עיניו למטה
- אדם לעמל יולד
- ממעמקים קראתיך ה'
- הקדושה-תחילתה עבודה וסופה מתנה
- מחשבות והרהורים
- צאי לך בעקבות הצאן
- עצות לסילוק המחשבות הטורדות
- מיהו בעצם הצדיק?
- ה"אין" הוא מליץ היושר הטוב ביותר
- מי הגוזר את הרע או את הטוב?
- פרק ההשתוקקות
- כמה עצות טובות למקום עלינו
- העוסק בתשובה מלומד להיזהר מחטא
- על אמונה יש להתאמן
- משמעות התקופה
- משמעותו של ניסיון
- הסתכלות נכונה בלקח מגדולי ישראל
- מצות האמונה ביחוד
- האמונה בבורא
- נסיונות העוני באחרית הימים
- הגדול מחברו יצרו גדול ממנו
- איך יתנהג מי שעומד בראש
- אל יתרשל מלהוכיח
- האם חיים מוסריים דורשים אמונה?
- אין חטא בעולם שאינו מתכפר בתשובה
- תפילה צריכה חיזוק
- חילול השם
- התפילה מביאה לידי מידת הכניעה
- הטעם שביסורים מועטים בעולם הזה
- הוכח תוכיח את עמיתך
- מניעת קבלת התפילה מחוסר אמונה
- המאמינים של היום והמאמינים של פעם?
- מידת הקינאה
- מצוה לשנות מפני דרכי שלום
- כששב בתשובה מעלה כל התפילות הפסולות
- מידת הביטחון גדולה מן התפילה
- המלחמה האמיתית-עבודת המידות
- כשליבך נשבר זה הזמן לתפילה
- חשיבות וחומרת נקיות כל החושים
- כיצד ידע האדם האם הוא צדיק
- לכבד הבריות
- "צדיק ורע לו"
- "פעולות של הטבה"
- מעלת תפילת הצדיק
- מידת הביטחון
- לרדוף שלום
- הפליות ויחס משפיל בחברה
"פעולות של הטבה"
בס"ד
"פעולות של הטבה"
כתב בספר ה"חינוך" (מצוה ט"ז):
"דע כי האדם נפעל כפי פעולותיו, וליבו וכל מחשבותיו תמיד אחר מעשיו שהוא עוסק בהם, אם טוב ואם רע. ואפילו רשע גמור בליבו וכל יצר מחשבות ליבו רק רע כל היום, אם יארה רוחו וישים השתדלותו ועסקו בהתמדה בתורה ובמצוות אפילו שלא לשם שמים, מיד ינטה אל הטוב, ומתוך שלא לשמה בא לשמה, ובכח מעשיו ימית יצר הרע, כי אחרי הפעולות נמשכים הלבבות.
כי ידוע ואמת, שכל האדם נפעל כפי פעולותיו, כמו שאמרנו, ועל כן אמרו חכמינו זכרונם לברכה: רצה הקדוש ברוך הוא לזכות את ישראל, לפיכך הרבה להם תורה ומצוות, כדי להתפיס בהן כל מחשבותינו ולהיות בהן כל עסקינו להטיב לנו באחריתנו, כי מתוך הפעולות הטובות אנחנו נפעלים להיות טובים וזוכים לחיי עד.
כל עיסוק בטובת הזולת מעורר באדם טבע להטבה, ויש ללמוד מרבי ישראל סלנטר שהשתדל והתאמץ להיטיב לאדם כאשר היה לו חשש לקפידא או לטינה כלפי מי שהוא, כמתואר בספר "תנועת המוסר" (חלק א' עמ' 378):
"לשיא עוצמת ההטבה, הגיע רבי ישראל ביחסו לאנשים שהעליבו אותו או הרעו לו. במקרה שאחד היה גורם לו צער, לא היה נח עד שהיה מוצא הזדמנות לגמול לו חסד ונחת רוח ולשלם לו טובה תחת רעה. תלמידיו ידעו לספר כמה מעשים נפלאים שקרו לו עם אנשים שהצרו לו ודרכי הנהגתו עמהם, ויש מהם אשר הגיע ההד שלהם גם לאוזנינו".
מתוך הספר: "כנסת ישראל" להרב יעקב ישראל לוגאסי שליט"א