תפריט

הפליות ויחס משפיל בחברה




בס"ד

שוב ניסיון שקשה מאוד לעמוד בו- כשנתקל אדם בחברה או בעבודה ורואה במו עיניו הפליות והתיחסות לזולתו משלו, ומה עוד, שאצל חבירו רואה התיחסות ידידותית מה 'בוס' והמנהל, וכלפיו-יחס מזולזל וקפוא. כמובן שהדבר מקומם וגורר אחריו קנאה ושנאה.

אולם שוב כנזכר לעיל, עליך להתבונן:
"חן וכבוד יתן ה' ".

אומר היה הגאון רבי יהודה צדקה זצ"ל: שני דברים אינם ביכולת האדם להשיגם, ולא די בזה-אלא ככל שישתדל לדרשם ולבקשם, יהא מאוס יותר ומרוחק ביותר. ואלו הן: חן וכבוד. וכי אפשר שיהא חינו על הבריות בכוח? בשום אופן לא! אם זכה למתנת שמים זו וחינו על הבריות ומוצא הוא חן וחסד בעיני כל רואיו-מה טוב, אולם אם לאו-וכי ינסה אדם לדרוש זאת? הלא ידחוהו, ויהא כטרדן ומאוס ביותר.

וכן "כבוד"-יתן ה'. אם זכה-הכבוד רודף אחריו, ואם לאו-נוחל בזיונות, והכבוד בורח ממנו.

וכי שייך שאדם יבקש וידרוש שיכבדו אותו? הלא בכך יהא יותר שפל ומבוזה. ואפילו אם מחמת יראה יכבודוהו, מפני מעמדו-זהו כבוד חיצוני, אולם בליבם ישנאוהו, ויבזוהו, ובהסתלק היראה ממנו, יהא לבוז ולקלון גם בחיצוניות.

לכן, אם נפל בחלקך להיות מבוזה וחסר חן וכבוד ונתון ועוינות ולביקורת, תבין שזה מאת ה'.

ודבר נוסף שכדאי שתחשוב עליו וירווח לך, הוא מה שכתבתי בספרי "ישמח ישראל":

ראשית עליך להתחזק מאוד, ולא ליפול במחשבתך, שאם בני אדם אינם מחשיבים אותך, הרי שבאמת אינך שווה כלום. זו טעות !
יחסי ציבור לפי כלליהם, כלל וכלל אינם כללי התורה. מה שנחשב לפי כללי התורה, זהו ממש להיפך ממה שנחשב לפי כללי בני אדם בעולם השקר.

ואם הינך רואה שאתה משתדל להיות תואם עצמך לחיובי התורה וסר למשמעתם, הרי שאין חשוב כמותך לפי כללי התורה, שהם כללי ה' יתברך, שעובד כביכול לפי כללי תורתו. ואם כן, מה לך ליפול מכך שלבני אדם יש כללים נגד התורה?

ובפרט מעלת הבזיונות-מי יכיל מעלתם, עד שאומר מהרח"ו: לו היה אדם יודע מעלת הבזיונות, היה מחפש אנשים בשוק עם תשלום שיבזוהו.

והנה לך קטע ממעלת הבזיונות:
מובא בספר "קול בוכים" על הפסוק (איכה ג,ל) "יתן למכהו לחי ישבע בחרפה" (ודבר זה יצא מפורש גם מפי האר"י ז"ל, ומובא דבריו בכמה ספרי יראים), וזה לשונו: וכמו שהיה רגיל מורי ורבי זלה"ה (הוא הרמ"ק), שהיה אומר, שבכל התשובות שבעולם, המעולה שבכולם למרק בחטאות והזדונות והפשעים היא סבילת העלבונות והחרופים והגידופים, והיא מעלה יותר מכל מלקויות וסיגופי תעניות שבעולם. כי אם יסגף עצמו לבד, יחלש ויבטל מדברי תורה שאי אפשר בלעדיהם, ונקרא חוטא, וכן במלקויות וכיוצא. אומנם במידה זו של סבילת עלבונות-תאכל ותשתה ותעבוד, והעוונות מתכפרים.

ומבינתך חדל, כי הגע בעצמך-שיאמרו לך: תרצה שיבוא לך הפסד ממון, נפילת בתים? תשיב לא.
ואם יאמרו לך: תרצה לקבל עליך מיתת בנים? תשיב: חס ושלום, אלא אתה ה' תשמרם. ואם יאמרו לך: תרצה שיכה אותך ה' בשחפת ובקדחת וכולי-מיד ירוץ ליבך, ותשיב: רחמנא ליצלן.

וכן אם יאמרו לך על המיתה ועל גהינום ועל הגלגולים הרעים-על הכל תשיב: חס וחלילה. אם כן, תאמר לי: בחייך, החטאות והפשעים שחטאת ושעווית ושפשעת ופגמת במעלות הרמות, בעשיה ויצירה ובריאה ואצילות, כפי מחצב נשמתך, מיום היותך על האדמה-במה יכופר? והזקן הכסיל בכל יום רודף אחריך עד החורמה, כי אין לו מלאכה אחרת, ומעולם לא ניצחני אלא בעל מלאכה אחת, והסאה הולכת ומתמלאת, ותרדמת ה' הופלה ולא תעור משנתך.

ואם גברו חטאותיך לטעום ביאות אסורות, לילה ויום לא ישבותו מחשבותיך, ומכל עבירה נעשה קטיגור, ועולות אגודות מוטה ומקטרגים, כמו שאמרו זכרונם לברכה: עולה ומשטינים, עולה ומקטרג. והדין הקדוש והישר, אוזניו קשובות לקול קטרוגיהם, ולא יתנו דומי להם, עד שיבוא מלך הכושי (מלאך המות) וחרבו שלופה בידו.

ואמר איש הדמים: המלך דיבר עלה אלי להר...
ומה תשיב על תוכחתו?-לכן, זאת העצה היעוצה מאת ה' צבאות-יצאה לאמור (איכה ג, ל): "יתן למכהו לחי ישבע בחרפה", כמדובר, ובזה לא יניחך ה' לעולם, וזהו "כי לא יזנח לעולם ה'". עד כאן.

וכן מובא ב"שערי קדושה" לרבנו חיים ויטאל (ח"א שער ו): ואם עיני שכל לך, היה לך לחפש מי שיצער אותך, כי חיים אתה מבקש לך.

ב"תומר דבורה" כתב: החלק השלישי מהדרך להתרפא מחולי הגאוה-שיחשוב על עוונותיו תמיד, וירצה בטהרה ותוכחת ויסורים, ויאמר: מה הם היסורים היותר טובים שבעולם שלא יטרידוני מעבודת ה'-אין חביב בכולם מאלו שיחרפוהו ויבזוהו ויגדפוהו, שהרי לא ימנעו כוחו ואונו בחולאים, ולא ימנעו אכילתו ומלבושו, ולא יענש חס וחלילה, בחייו וחיי בניו במיתה.

אם כן, יחפוץ ממש בהם, ויאמר: מה לי להתענות ולהסתגף בשקים ומלקויות המחלישים כוחי מעבודת ה'? יותר טוב אסתגף בבזיון בני אדם וחרפתם לי, ולא יסור כוחי ולא יחלש. ובזה כשיבואו העלבונות עליו, ישמח בהם, ואדרבה-יחפוץ בהם.

עולם הזה הוא היפך עולם הבא. שפלות העולם הזה תגרום להם (לישראל) גדולה לעתיד לבוא, בימות המשיח ובתחית המתים גם לגופם, ובעולם הבא-לנפשם. (מנורת המאור אות שב)

מתוך הספר: "מעייני הישועה" להרב יעקב ישראל לוגסי שליט"א.