תפריט

מצוה לשנות מפני דרכי שלום




בס"ד

מצוה לשנות מפני דרכי שלום

גדול השלום שהתורה התירה לשנות בדבריו מפני דרכי שלום אף שהשקר מגונה. בכלל דרכי שלום כל דבר שמפריע את האחדות השלמה והאהבה בין חברים או בין איש לאשתו, ואפילו רק במקצת.

יסוד זה נלמד ממה ששינה הקב"ה את דברי שרה שאמרה שאיך תזכה עוד לבנים והרי "אדוני זקן", ובמקום לומר "אדוני זקן" אמר ה' ששרה אמרה "ואני זקנתי". ושינה הקב"ה את דבריה כדי למנוע חשש של הקפדת אברהם על שרה (עיין ברש"י פרשת וירא). ועל פי זה התירה הגמרא לומר על כלה כעורה שהיא נאה, ועל מקח רע שהוא מקח טוב (כתובות דף י"ז עמוד א').

אחי יוסף המציאו דבר שלא היה כדי להביא שלום בינם לבין יוסף, שאמרו לו "אביך ציוה לפני מותו לאמר אנא שא נא לפשע אחיך" (בראשית נ' י"ז) ופירש רש"י כי לא ציוה יעקב כן שלא נחשד יוסף בעיניו (לגמול להם רעה) ושינו מפני השלום. ויש ללמוד מכאן שאף הבעל דבר עצמו מותר לומר דבר שאינו אמת כדי להשלים עם חברו (ולא רק אחרים).
והגמרא ביבמות אומרת שמצוה לשנות מפני השלום כלומר שאינו רק רשות אלא שכן ראוי לעשות (יבמות דף ס"ה עמוד ב'). ונראה מן הגמרא שם שיש חידוש גדול במה שהקב"ה עצמו שינה מפני דרכי השלום אף שהקב"ה כולו אמת וחותמו אמת.

ומזה לומדים שלעת הצורך יש לעשות דברים אף שהם נגד השיטה והעיקרון שלו שאין לאדם לעשות אלא מה שהוא טוב בעיני התורה ולא מה שהוא טוב בעיני עצמו, ועל כגון זה אמר ר' סעדיה גאון בוידוי שלו "מה שהתרת אסרתי".


שקר להציל עצמו מאיסור תורה

אם אדם רוצה להציל עצמו מאיסור תורה כגון לשון הרע או רכילות מותר לומר שקר אם אי אפשר בענין אחר, כגון אם ראובן שואל האם אמת ששמעון עשה עוולה זאת נגדי?. מותר ללוי לומר שקר כדי למנוע עצמו מאיסור רכילות.

ויש עוד דברים שמותר לשנות בהם ככתוב בגמרא.
א) במסכת אם שואלים אותו האם שגורה מסכת פלונית בפיו יאמר "לאו" מפני מידת הענוה (רש"י).
ב) בפוריא. מותר לשנות אם שואלים אותו בענייני צניעות.
ג) באושפיזא (כשמתארח אצל אדם). יש בזה כמה פירושים. לרמב"ם לא יאמר אצל מי שהתארח, כדי שלא יבואו עוד אחרים ויטריחו את בעל האכסניה. ורש"י פירש שאם יש לחוש שיקפצו על הבעל הבית אנשים שאינם מהוגנים ויכלו את ממונו, יאמר שלא קיבלוהו בסבר פנים יפות. וכן פסק הרמ"א כרש"י.

ומטעם חשש זה יש להימנע מלשבח ומלברך את בעל האכסניא שלו כדאיתא במסכת ערכין (דף ט"ז עמוד א') על הפסוק "מברך רעהו בקול גדול בבוקר השכם קללה תחשב לו", כגון הבא לאכסניה וטרחו לפניו, ולמחר יושב בשוק ואומר יברך ה' לפלוני וכו', ושומעים אנשים (שאינם מהוגנים) והולכים ומכלים ממונו.

ומזה יש ללמוד כמה צריך האדם להתבונן ולהיזהר בכל דבריו ולהביט על כל הצדדים כדי שלא יבוא שום תקלה לאף אחד ע"י דבריו, ואפילו במקום שמכוון לטובה.

וכן אמרו (שם בערכין) "אל יספר אדם בטובתו של חברו שמתוך טובתו (שיבחו) בא לגנותו". ופירש רש"י שמתוך שמספר בטובתו יותר מדי הוא עצמו יאמר אחר כך "חוץ ממידה רעה פלונית שיש בו" או שאחרים שומעים שזה משבחו ואומרים "הלא מידתו כך וכך היא". ועיין בחפץ חיים מתי מותר ומתי אסור לשבח את חברו.

מתוך הספר: "דרכי נועם" להרב שאול וגשל.