לקראת שבת לכו ונלכה כי היא מקור הברכה

בס"ד

נשמה יתרה נמשכת ממקום הנקרא "אור הגנוז", ולכן ניתנה לישראל ולא לאומות העולם-שאין בכוחם לסבול אור עצום זה.

עוד שם: אמר הקדוש ברוך הוא: מתנה טובה יש לי בבית גנזי ומבקש אני ליתנה לישראל, ומהי?-שבת (ביצה טז). ובכדי שנוכל לקבל מתנה זו, נתן לנו השם יתברך את הכלים כדי לקבל את אותה מתנה, והכלי הוא ה"נשמה יתרה", שדרכה נוכל לסבול את האור הגדול הזה. אולם אומות העולם, באשר אין נשמותיהם חלק אלוה ממעל כנשמותינו, אין להם אפשרות וכלים לקבלת אור השבת.

ובזה יובנו דברי הגמרא לעיל מה שאמרו: שבת ניתן בצנעא לישראל וכו', עד: נשמה יתרה לא אודעינהו. כי ידוע (עין זוהר תולדות קלה ע"ב) אשר אור גנוז אור מופלא הלזה נקרא יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית, כי הוא משומר מכל מגע נוכרי, ולא שזפתהו עין רואה מכל בחינות הרע והסיטרא אחרא, וזר לא יקרב אליה כי קודש היא לה'. ועל המידה זו נאמר (ישעיה סד, ג): "עין לא ראתה אלהים זולתך". והיא מקום החרות והיובל וחרות מיצר הרע ומכל כתות הרעים, וכולם מתפחדין ומתחבאין ובורחין, ומחשיך עיניהם מראות באור הגדול ההוא. וקדושת אור מידה הזו אי אפשר כלל בשום אופן לשרות על אומות העולם, אף אם היו שומרים השבת וכל המצוות.

כי עיקר חיותם הוא מבחינת הרע וחיות הארץ שהיתה בבחינת "תהו ובהו וחושך", ולא יוכל לשכון אור הקדוש הזה בתוכם כלל, ומעולם לא היה זוכה שורש חיותם לבוא לעלות מעלה עד בחינה הזו, כי זר לא יקרב אליה. מה שאין כן נשמות ישראל חלק אלוה ממעל, להם ראוי וראוי לעלות לגבוה כזה, ושיוכל אור הזה להופיע עליהם, ואין לאחר חלק בזה.

ועל כן: נשמה יתרה-דרגת נשמה שהיא מבחינת מידה הזו, לא אודעינהו לאומות העולם. כי לך לך אמרין לחזיר"א סחור סחור, לכרמא כרם ה' צבאות לא תקרב (ע"פ שבת יג ע"א). כי אם לישראל עמו נתנו באהבה, לזרע יעקב אשר בם בחר והבדילם לחלקו, "חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו" (דברים לב, ט), ובזה החבל הם עולין מדרגא לדרגא עד מקום מידה זו בעת תפילת העמידה של שחרית שבת קודש.

מתוך הספר: "אות ישראל" הרב ישראל יעקב לוגסי שליט"א.