השבת-שורש כל הקדושה
בס"ד
מביא הרב "מכתב מאליהו" דברי הספר "ראשית חכמה":
ומה שציותה תורה 'קדושים תהיו כי קדוש אני', הכונה שנתקדש ונמשיך עלינו בכל יום ויום מאור קדושת השבת. אם נקדש עצמנו מעשית מלאכה וטהרת המחשבה וכו', הרי שהשבת שורש כל הקדושה וממנה מתפשטת הקדושה אל תוך החול, וזה למעשה המוביל את כל הסיעתא דשמיא להתקדש בימות החול, ולקדש את כל החולין של האדם ולהמשיך עליהם קדושה".
ומסיק הרב "מכתב מאליהו": עולה לנו מזה, שאדם הרוצה לבדוק עד כמה מידת דבקותו בקדושה-השבת-כפי מידת דבקותו בשבת וכפי שבשבת מנותק הוא מכל ענייני העולם הזה ואין לו רוחניות, זוהי אמיתותו של האדם. וכפי שנעלה ונשגב הוא האדם ביום השבת ומקדש עצמו בקדשות השבת, כך מתפשטת לו הקדושה על ימות החול וחוזר חלילה, ונמצא כל ימיו בקדושה.
בראשית דרכו של השב בתשובה יש לו לתפוס בנקודת השבת להאמור לעיל, שהשבת היא "שורש הקדושה" והיא המפשיטה את קדושתה על ימות החול ועסקי החולין של האדם, הרי שהבא להתקרב לעבודת ה' ורוצה להיות אחוז בקדושה, לבל יחזור לסורו חלילה, הרי שאם יאחז בנקודת השבת, הרי שאוחז הוא ב"שורש" ולא בענפים, ואזי לא ימוט לעולם.
אמרו חז"ל: "אלמלא משמרין ישראל את השבת, מיד הן נגאלין". וכמו שישנה גאולה כללית, ישנה גאולה פרטית לנפש האדם, לגאול את עצמו מבעיות הנפש שלו ולזכות לשמחה ולקדושה ולהיפטר מכל עמלו-עמל הנפש, שהוא עצבות וטומאה, רחמנא ליצלן, וגאולתו תלויה כפי אחיזתו בקדושת השבת, שאז הוא נאחז ב"שורש הקדושה" וגואל את נפשו בזה.
וכן שהשבת מתנה טובה היא לישראל, וניתנת להם בלא אתערותא והשתדלות, אלא שורה מאליה על כל אדם מישראל, ורק צריך שישמור עצמו מחטא כדי שלא יבריחנה ממנו, וזו מעלתה על כל מצוות התורה-שבכל מצוות התורה צריך התיגעות ועמל לזכות להן, ואילו לשבת, שהיא בגדר "מתנה", ומתנה פירושה אף ללא עמל ועבודה, כי דבר שבא בסיבת עמל, אינו נקרא "מתנה" אלא "שכר", ולשבת קרא הקדוש ברוך הוא: "מתנה טובה", הרי שיהא סר מרע.
וזו סיבה נוספת להתקרב לעבודת ה' לתפוס את נקודת השבת, שניתנת לכל הבא לחצרות ה' בגדר "מתנה", והיא שתשמש לו כקרש קפיצה לעלות דרכה מעלה מעלה במעלות התורה והיראה
