לקראת שבת לכו ונלכה כי היא מקור הברכה

בס"ד

ויום השביעי משבח ואומר: "מזמור שיר ליום השבת"

ועוד נבין על פי היסוד הנ"ל שהשבת היא מקור הברכה והשפע לכל ששת הימים, והוא מה שנאסר לנו לבקש בקשות ותחינות בשבת, שהרי על כן אין לנו אלא שבעה ברכות בעמידה, ולא ח"י ברכות כימות החול, שאין לבקש שום בקשה בשבת, אלא שבת הוא זמן לשירות ותשבחות והודאות לה', והוא הנאמר: "מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה'".
והטעם-דהרי שבת היא מקור הברכה והשפע לימות החול, ואם כן מה יש לנו לבקש, הלא עצמותו של יום מבצע את הצטרכותנו שיתמלאו על הצד הטוב ביותר, ומועיל לנו עצמותו של יום יותר מכל בקשות שבעולם.

ואם תאמר כדין, למה נאסר לבקש ולהתחנן בשבת, די לנו אם נאמר שאין צורך להתחנן בשבת אבל למה נאסר?

התשובה-השבת היא יום שמחה לעליונים ולתחתונים, יום שבו אף הרשעים שבגיהנום נחים בו, כי הוא יום שמחת המלך מלכי המלכים, וכל העולמות בעליה עליונה מאוד, ואף השכינה המיוסרת כל ימות החול-ביום השבת יש לה עליה. ואדם שמתחנן ובוכה על צרכיו ביום זה, למה הוא דומה? ליום שמחת המלך בחופת בנו, שכל היושבים שם שרים ושמחים, וכלי הנגינה למיניהם מפצחים שירה וזמרה, ונכנס שם אדם קשה יום וניגש למלך בעצם שמחתו ובוכה על מצבו-הרי שהוא מקלקל את שמחת המלך ושמחת כל הנוכחים שם, ומראה בעצמו שאין שמחת המלך נוגעת גם לליבו, ואין לו אלא את עצמו בלבד.

ולהפך-אם אותו אדם קשה יום יתעלם מצרותיו הפרטיים וירקוד וישמח את כל מכובדי המלך ביום שמחתו-ודאי שהרבה יותר בטוח שהמלך ימלא מבוקשו. ולכן נאסר לנו להתחנן ולבקש ביום השבת, כי בכך הרי שיבוא צער בליבנו, ובמקום לשמוח עם מלכנו ולהראות שאנו שמחים בכבודו המתעלה ביום זה-אנו מתעלמים, ואין לנו אלא צערנו וכבודנו. הלא בזה גורם אדם קטרוג על עצמו, ובמקום שיעשה מבוקשו-נדחה הוא לגמרי.
אולם על יום השבת נאמר: "טוב להודות לה", יום שבו טוב להודות ולשבח בלבד ולשמוח עם העליונים.

מתוך הספר: "אות ישראל" להרב יעקב ישראל לוגסי שליט"א.