מעלת השבת
בס"ד
בהאיר יום שבת שחרית-מבריח כל המזיקים, ואין האדם צריך שמירה כלל
בזריחת אור יום שבת נודעת חשיבות גדולה ליום השבת יתרה על ליל שבת בדחית המזיקים (אלו הם רוחות ושדים) וכוחות הטומאה ביתר שאת, וזאת בהאיר קדושת היום במלוא עוצמתו והדרו.
ומבוארים הדברים בספר "סידורו של שבת": אתה הראית לדעת בכל דברינו בגדולת מעלת השבת, שמחמת גודל אור המאיר בו ניצול האדם מכל רשימות (הכוונה היא לרושם הנשאר) הסטרא אחרא, והוא הדרך שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה כא ע"א): כיון שהאיר היום-ניצול מכולן. כי תיכף בהאיר היום ויפוח היום, הנה נסו הצללים-כל אותן החופים (מלשון חופף על משהו-או מכסה על משהו) על השמש להיותן צל. והוא רמז אל קדושת השבת הנקרא יום, בדרך (במדבר כח,ט): "וביום השבת". שמחמת תוקף אור היום, הכל בורחים, ונס יגון ואנחה.
וכל חית ארץ, כאשר תזרח השמש-השבת-יאספון ואל מעונותן ירבצון (תהילים קד,כב). ועל אור כזה רמז דוד המלך ואמר: ה' אורי וישעי. פרוש, שהאור בעצמו הוא הישע שלי (מלשון ישועה), שמחמת שמצד פחד האור נסתלקו כל המרעין (המזיקים) לאדם, וכיון שנסתלק המרע (המזיק), אז מורא לא יעבור על ראשו, ועבר היראה והפחד, ועל כן: ממי אירא.
מה שאין כן בהצלת הנר, שאמרו רבותינו ז"ל (סוטה ם): נזדמן לו נר, ניצול מן הפחתים ומן הברקנים. וזה הוא על ידי הבטת האדם עם נר במקום שהולך, ורואה הפחתים וברקנים ושומר עצמו מהם. וצריך לנר גם כן שמירת האדם, שישמור עצמו מהפח (מכשול) שלא יפול בו על ידי אור הנר שבידו. אבל מעלת אור היום, שעל ידו ניצול מחיות רעות ומליסטים (שודדי דרכים)-האור עצמו הוא שמכלה ומסיר את ההיזק מן העולם, ואין צריך כלל לשמירת האדם, כי מהאור עצמו נעשה השמירה.
כי בהאיר היום, כל חיות ארץ אל מעונותם ירבצון ממילא (ירבצוו על הריצפה), מחמת הארת היום. וזה שאמר הכתוב (שמות לא,יג): "אך את שבתותי תשמורו" וגומר, עד: "לדעת כי אני ה' מקדשכם"-שאני ה' הוא המקדש ומעביר עליכם כח אורי המתנוצץ עליכם בזה, ומעביר מכם כל כתם ושימצה, ומקדש אתכם על ידי תוקף האור המאיר לכם.
מתוך הספר: "אות ישראל" להרב יעקב ישראל לוגסי שליט"א
