שכר השומר שבת ועונש המחללה
בס"ד
נאמר בתלמוד: כל המענג את השבת נותנים לו נחלה בלא מיצרים, ונותנים לו משאלות ליבו, ואמר ר' שמעון בר יוחאי אלמלי משמרין ישראל שתי שבתות מיד נגאלים (שבת קי"ח).
ועוד שם (קי"ט): כל המתפלל בערב שבת ואומר "ויכולו" שני מלאכי השרת המלווים לו לאדם, מניחים ידיהם על ראשו ואומרים לו: "וסר עוונך וחטאתך תכופר".
ונאמר במכילתא: רבי אומר: כל המשמר שבת אחת כתיקונה, מעלה עליו הכתוב כאילו שומר כל השבתות מיום שברא הקב"ה עולמו עד שיחיו המתים, שנאמר: "ושמרו בני ישראל את השבת לדורותם" (תישא סוף פרשה א').
ובזוהר הקדוש נאמר: שיש מלאכים בשמים שהם מיוחדים לכך להסתכל באלו ששומרים שבת ומענגים אותה כהלכתה והם מברכים אותם, ויש איתם רבבות מלאכים שעונים אמן, והברכה שמברכים היא "אז תתענג על ה' ", שבעולם הבא יתענגו על השי"ת, כיון ששבת היא מעין עולם הבא (פיקודי).
ובגמרא נאמר: אין הדליקה מצויה אלא במקום שיש חילול שבת, ולא חרבה ירושלים אלא בשביל שחיללו בה את השבת (שבת קי"ט).
ומובא עוד בזוהר הקדוש: בכל ערב שבת כשנתקדש היום מעבירים כרוזים בכל אותם מדורי גהינום, הפסיקו עונש הרשעים, ומיד נפסקים העונשים ולרשעים יש מנוחה, אבל אלו שחיללו שבת, אש הגהינום לא נכבה להם, וכל רשעי גהינום שואלים עליהם מה נשתנו אלו שאין להם מנוחה משאר רשעים שנחים, ושרי העונשים משיבים להם: לפי שאלו הרשעים כפרו בהקב"ה ועברו על כל התורה לפי שלא שמרו את השבת, ולפיכך אין להם מנוחה לעולם, וכל שאר הרשעים יוצאים ממקומם וניתן להם רשות ללכת ולראות בהם, ומלאך אחד הולך ומוציא אותם הגופות מקבריהם ומכניסם לגהינום לעיני שאר הרשעים ורואים שהם מלאים תולעים, והנשמות שלהם אין להם מנוח מאש הגהינום, וכל שאר הרשעים אשר שם סובבים לזה הגוף ומכריזים עליו: "זה הוא פלוני הרשע שלא היה חושש על כבוד ריבונו, כפר בהקב"ה וכפר בכל התורה אוי לו, מוטב לו שלא נברא ולא בא לדין הזה ולביזיון הזה", וכל זה לפי שהשבת שקולה ככל התורה והתורה היא אש, ולפי שעברו על אש התורה, הרי אש של הגהינום שורפם ואינו נכבה לעולם (זוהר פרשת תרומה).
וכתב הב"י: שמחלל שבת בפרהסיה דינו כגוי ויינו יין נסך (יור"ד סימן קי"ט).
והטור כתב בשם י"א: שמומר לחלל שבת בפרהסיה דינו כגוי גמור ואין קידושיו קידושין (אהע"ז סימן מ"ד).
וכתב מרן השו"ע: שמומר לחלל שבת בפרהסיה דינו כגוי, ואין שחיטתו שחיטה ולכן אסור לאכול משחיטתו (יורה דעה סימן ב' סעיף ה').
לאור האמור יחרד האדם וילפת ויזהר וישמר מאוד מאוד לשמור את השבת, ויתמלא פחד וחלחלה מיום הדין הגדול והנורא, ומכל מקום אדם שעד היום חילל שבת וברצונו לשוב בתשובה, אל לו להתייאש ולומר כאשר אבדתי אבדתי ואין לי תקוה, חלילה לומר כן, כי הקב"ה מצפה לאדם בכל רגע ורגע שישוב אליו, כמו שכתוב "שובו אלי ואשובה אליכם", אלא יתחרט על העבר, ויקבל בקבלה שלמה ובהחלטה נחושה לשמור את השבת כהלכתה, ואז מעלתו תהיה גדולה מאוד כמו שאמרו חז"ל: :"מקום שבעלי תשובה עומדים, אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד".
מתוך הספר: "הבית היהודי" כרך א' להרב אהרון זכאי שליט"א.
