לקראת שבת לכו ונלכה כי היא מקור הברכה

בס"ד

אף שכל לילות השבוע הם זמן דינים וגבורות-ליל שבת הוא זמן של מיתוק והסרת דינים הנמצאים בכל ימות החול

ידוע הכלל שכל הדינים נמתקים בשרשם, כלומר, באותו זמן ומידה של דין, בו בזמן יעשה המתקת הדינים והסרת כל הקטרוגים.

והרי הלילה הוא זמן שבו דין ושליטת כוחות הסטרא אחרא הם במלוא עוצמתם, וכדי למתקם ולהסירם צריכים אנו גם כן זמן של לילה, שהוא זמן שליטתם, כדי שיבטלם, וזהו ליל שבת, שיבוא לילה. ליל שבת, בכח ההארה הנעלית בו, אנו ממתיקים את כל לילות השבוע להסיר מהם כח שליטת הדינים והקטרוגים.

ומבאר זאת בהרחבה בספר "סדורו של שבת": ולזאת בלילה הזו, שאנו עושין הכל שישתנה הלילה הזה מכל הלילות של חול, להסיר הדינים הנמצאים בכל הלילות ולהמתיק הגבורות דקדושה להיותן נכללין ברחמים, אנו מתפללים ואומרים (בברכת השכיבנו): "ופרוש עלינו סוכת שלומך"-שיפרוש גם עלינו את בחינת השלום, שיהיה נעשה שלום גם בפמליא של מטה על ידי מה שהגבורות יהיו נמתקים בחסדים עלינו.

ולבאר עוד הלשון של "פרישת סוכת השלום", ולא אמר לתת עלינו את השלום או ברכנו בשלום, ומה הוא לשון "פרישה". ויתכן בבאורו כי הנה בעת הרחמים ונתינת השלום עלינו, נעשה ה' אלקינו ברחמיו הגדולים כדוגמת האם החופפת על בנה הצריך לאמו בלבושים ובבגדים לכסותו ולהגן עליו מקור וחום ומזרם וממטר, לגודל רחמיה על בנה, כן ה' אלקינו יגן עלינו, ומפריש כנפיו עלינו, ובאברתו יסך עלינו, לחסות תחת צל כנפיו, והכל כדי לשמרנו ולהצילנו מפח יקוש ומדבר הוות, כמאמר הקרא דברים לב, יא): "כנשר יעיר קינו, על גוזליו ירחף". ואומר: "יפרוש כנפיו יקחהו, ישאהו על אברתו".

והוא דוגמת הסוכה, שאמר הקרא (ויקרא כג, מג): "למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים". והוא ענני הכבוד שהקיפם במדבר לבל יכם שרב ושמש ולהצילם מכל רע, כמו שכתוב בטור ובשולחן ערוך (או"ח סימן תרכה). לכן לעתיד נאמר (ישעיה ד, ו): "וסוכה תהיה לצל יומם מחורב ולמחסה ולמסתור מזרם וממטר". והוא כינוי לבחינת הרעות המתרגשות לבוא לעולם, ונצרכין לפרישת הסוכה.

ועל כן אנו מתפללים בעת הכנסת שבת לפרוש עלינו את סוכת שלומו-שהשלום הנעשה עתה בין המידות, שנמתקים ונכללים כולם יחד הגבורות בחסדים יהיה נעשה עתה עלינו בדרך פרישת הסוכה, שיהיה נפרש עלינו צל כנפי השכינה כדוגמת האם המרחפת על בניה וחופפת עליהם להגן עליהם מכל צד.

סוף סוף נמצאת השמירה בלילה ההוא לעם הקודש, הואיל וסוכת שלום פרושה על העם. שהרי שנינו: בכל מקום שנמצאת סוכת השלום, אין נמצא שם הצד האחר.

ועוד מתרגום לשון הזהר (בראשית מח ע"א): בוא וראה, בשעה שישראל מברכים ומזמינים את סוכת השלום הזו, האורח הקדוש, ואומרים "הפורס סוכת שלום", אז הקדושה העליונה יורדת ופורשת כנפיה על ישראל, ומכסה אותם כאם על בנים, וכל המינים נאספים מן העולם, וישראל יושבים תחת קדושת ריבונם.

מתוך הספר: "אות ישראל" להרב יעקב ישראל לוגסי שליט"א.