מגילת אסתר-הגילוי שבהסתר

בס"ד

מתוך אתר ישיבה

הרב יעקב כהן

מוקדש לעלוי נשמת עמרם בן סולטנה

השמחה היא מרכיב מרכזי בעבודת ה' במשך כל השנה: כפי שאומרת התורה "תחת אשר לא עבדת את ה' אלוקיך בשמחה ובטוב לבב", ואומר המשורר בתהלים "עבדו את ה' בשמחה". אם כן, מה פשר ההדגשה המיוחדת שהדגישו חז"ל את חודש אדר "משנכנס אדר מרבים בשמחה?

נתבונן תחילה בעניינה של השמחה במשך כל השנה, ולאור זאת ננסה להבין את השמחה שבחודש אדר ובפורים.

ראשית, לפניכם מספר שאלות למחשבה ולעיון על עניינה של השמחה במשך השנה:
א. איך אפשר לצוות על רגש בכלל, ושמחה בפרט (ראה את המקורות שבפתיחה)?
ב. איך אפשר, באופן רגשי, לשמוח – הרי יש רע בעולם? הרי אדם עושה עבירות?
ג. האם אפשר דרך השכל להגיע לשמחה? האם יש סיבות שכליות לשמוח?

בכך שהתורה מצווה אותנו צוים רגשיים (נסו לחשוב על עוד מצוות הפונות אל הרגש, מלבד השמחה!), היא מלמדת אותנו שהאדם אינו נשלט בידי רגשותיו, אלא להיפך – השכל, שהוא החלק העליון של האדם, יכול לכוון את הרגש. לכן, נתבונן בכמה נקודות מבט יהודיות על העולם והחיים, המביאות אותנו לשמחה ואופטימיות.

הכוונה ללימוד המקורות
1. התבוננו במקור 1. בעולם יש טוב ורע. אדם שבוחר להתרכז בטוב – הוא אדם שמח, ואילו לאדם שמסתכל בעיקר על הרע – קשה לשמוח. בחירה זו היא אחת ממשמעויות ה"עין טובה".
2. גם באופן אמיתי, הטוב שבעולם מרובה הרבה יותר מהרע שבו (נסו לחשוב, כמה דברים טובים יש בעולם – דברים שאנו כל כך רגילים אליהם, עד שלא שמים לב, ורואים הכל מובן מאליו, כמו תינוק שזה עתה נולד). הקשיים הם זמניים, אבל לעתיד לבוא יהיה הכל טוב, והעולם הולך ומתקדם (ראו מקור 2).

3. במקור 3 אנו מגלים עוד מקור לאופטימיות ולשמחה גדולה, והוא המצוות והמעשים הטובים שעושה היהודי. אמנם, יש גם מעשים לא טובים שעושה האדם, שלפעמים מקשים עליו לשמוח. על כך ראו מקור 4 שעוצמת המצוות גדולה הרבה יותר מעוצמת העבירות, וזאת על פי העיקרון "גדולה מידה טובה ממידת פורענות". על כך יש להוסיף, שעל כל עבירה פתוחה הדרך לתיקון – התשובה.

מכאן נגיע לחודש אדר, שבו אנו "מרבים בשמחה". ריבוי זה מה טיבו? כדי להבין זאת נשאל כמה שאלות:
א. מדוע שם ה' אינו נזכר בתוך המגילה?
ב. ראו את המדרש המובא במקור 5. מהי משמעות המדרש, לאור המאורעות המתוארים במגילת אסתר?
ג. מהו תפקידו של היין בפורים? הרי השכל הוא החלק המרומם ביותר של האדם, ומדוע להינתק ממנו?

4. השמחה פורצת הגבולות השכליים בפורים נובעת מכך, שאם לפני כן ראינו שלעתיד לבוא לא יהיה רע, בפורים אנו נוכחים לדעת שגם הדברים שבשעתו, מצד הבנת השכל, היו נראים רעים – הם למעשה חוליות בנס, וזו אחת ממשמעויות דברי המדרש "במה שהוא מכה הוא מרפא" (מקור 5).

5. ואם נוסיף להעמיק, הרי שמכך שה' לא עזב אותנו בגלותינו (ראה מקור 6) אנו מבינים יותר את הפסוק "בנים אתם לה' אלוקיכם" (מקור7, התבוננו היטב בפרשנים ואת הנדבך שמוסיף כל אחד מהם להבנת הפסוק). וגם כאשר ה' מסתתר בתוך המציאות, ולא מוזכר במגילה אפילו פעם אחת, אנו סמוכים ובטוחים שהוא הוא המלך האמיתי, מלך שהוא גם אבא, וגם אם הוא לפעמים מכאיב, הרי זה כדברי הפסוק "כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלוקיך מייסרך" (דברים ח, ה).

וזוהי בעצם מקור השמחה הגדולה ביותר, למעלה מכל ההסברים השכליים: האמון וההישענות המוחלטים על אבינו שבשמים. על ידי היין, אנו יכולים להתרומם מעל המגבלות השכליות, ואנו מתקשרים לריבונו של עולם כמו שמתקשר תינוק אל הוריו, ללא מגבלות השכל.

סיכום: למדנו על הסברים שכליים שונים על מהותה של השמחה ומקור מבועה של האופטימיות, הנכונים לכל השנה, וגם על השמחה שפורצת כל גבולות – השמחה על עצם היותנו בנים של ה', ששם עינו ומשגיח עלינו גם כאשר אנו לא עושים את רצונו. שמחה זו באה לידי ביטוי מיוחד בפורים ובו אנו מתרוממים למעלה מכל המסגרות, אל השורש הפנימי אליו שנותן לנו עוצמות חיים ושמחה במשך כל השנה.

ליהודים היתה אורה ושמחה וששון ויקר, כן יהיה לנו בעזרת ה' בקרוב ממש.