ענין סדר ליל פסח
בס"ד
ענין סדר ליל פסח
הנה ביציאת מצרים נבררו ישראל ונבדלו מכל העמים, להיות מתעלים במדרגתם ממדרגת האנושיות החומרית, ולהיות ראויים להתעטר בעטרות הקדושה. ומה שעד אותו הזמן היה חשך החומריות מתגבר בגוף וגורם לאור התורה הקדושה שלא יאיר, הנה מאחר שסבלו ישראל הענוי והשעבוד הגדול שסבלו, נתפייסה מידת הדין, ונשאר המקטרג בלי טענה, ונזמנו לאור באור העליון. והנה בלילה הזה כל זה מתחדש ומתעורר מה שנעשה בראשונה, וזה עצמו סיוע אל הגאולה האחרונה שתעשה.
ואמנם עיקר הסדר תלוי בארבעה דברים, והם: פסח, מצה, מרור, וארבע כוסות. ועתה נבאר ענינם.
הנה צרוף הגלות, כבר ביארנו, שזה היה מה שטיהר את ישראל והוציא מהם הזוהמא, כדי שיוכלו אחר כך לקבל אור הקדושה, וזה ענין המרור, שהוא "וימררו את חייהם".
ואולם כשהגיע הזמן שיגאלו, הוצרך שיגלה להם גילוי מאור קדושתו יתברך, ובו יתדבקו נשמותיהם של ישראל, וימשכו אחריו, ויתעלו משפלותם, ויתפרדו מן הטומאה שהיו שקועים בה, וזה נעשה על ידי קרבן פסח, ובו נאמר להם: "משכו וקחו לכם" (שמות י"ב כ"א) שפירשו ז"ל: משכו ידיכם מעבודה זרה וקחו לכם צאן של מצווה" (מכילתא ומדרש רבה על אתר).
ואמנם עוד הוצרכו ישראל, לשיהיה גופם מוכן ומזומן לאור הראוי, שיזונו שבעה ימים אלה בשנה מן המצה, שהיא מזון בבחינת יצר הטוב לבד, בלי יצר הרע כלל, ובהיותם נזונים בזה ימים אלה, נשארת התולדה הטובה לכל השנה, להיותם כל השנה מוכנים לקדושה.
אמנם עניין הארבעה כוסות הוא כך. שהנה ידוע, שמדרגות הטומאה הן ארבע, וכולן שלטו מאחר חטאו של אדם הראשון, וכולן היו מתנגדות אל הקדושה והטוב שלא ימצאו בעולם, והיו ישראל סגורים בתוכן, שלא היו יכולים לצאת כלל, עד שהאיר להם הקב"ה בכוחו הגדול ושבר ארבע הקליפות והוציא ישראל מתוכן, וזה ענין ארבע גאולות המוזכרות בפרשה (שמות ו' ו-ז). ואולם זה עשה, בהאיר על ישראל ארבע אותיות השם ב"ה. והנה ענין זה במצרים היתה התחלה לבד, שיצאו ישראל מהן, אך סוף הכל צריך שיהיה, שישלטו ישראל עליהן ויכבשון לגמרי, וזה יהיה לעתיד לבוא.
אמנם הנה זה, כמי שקוצב עץ אחד, שמכה בו הכאה אחר הכאה עד שקוצב אותו לגמרי, וכן אנו עושים בכל שנה ושנה, מתעוררים בכוח הראשון שהאיר ובתיקון שנתקן אז, ומתחזקים להמשיך הדבר לפנים, עד שיגמר. והנה בסוף הכל, הארבע קליפות עצמן תתהפכנה על האומות הרעות ותאבדנה אותן, והן ארבעה כוסות של פורעניות שלהן, ולישראל יהיו ארבעה כוסות של ישועה, בהארת ארבע אותיות השם ב"ה שזכרנו.
והנה מעיקר התיקון של הלילה הזה, הוא להראות החרות של הנצחון שנצח הטוב את הרע, ועל ידי זה נשבר כוח הסטרא אחרא והיא נכנעת הכנעה גדולה.
והנה כזית המצה שאוכלים, הוא להמשיך המזון המקודש המחזק היצר הטוב שזכרנו, אמנם כדי שישאר התקון לכל השנה, צריך שיאכל האפיקומן אחר כך, ושלא לאכול אחר כך שום דבר, שכמו שאין הטעם סר מן הפה, כך אין האור סר מן הנשמה.
ספירת העומר
(לקוח מס' "חוקר ומקובל" להרב המחבר - פ' י"ח במעט שינוי קצור ותוספת לשון, למען השלם ענייני מצוות הזמנים שבספרי הוצאה זו. המו"ל.)
ענין ספירת העומר הוא, כי חמישים שערי בינה נבראו בעולם, והשגת משה רבינו ע"ה הייתה תשעה וארבעים שערים, ועצמות הבינה, היא שער החמישים, לא השיג, והם תשעה וארבעים ימים של ספירת העומר, וביום החמישים ניתנה התורה.
כי כמו שיש תשעה וארבעים שערים של בינה וקדושה, כן יש תשעה וארבעים שערים של טומאה, "ואת זה לעומת זה עשה אלוקים", יצר טוב ויצר הרע, זה בטהרתו וזה בטומאתו בבחינות מחולקות, כוחות הטומאה כנגד כוחות הקדושה.
וכשישראל היו במצרים, היו שקועים ומלוכלכים בתשעה וארבעים שערי טומאה, והוצרכו לצאת מהם, ורצה הקדוש ב"ה להוציא את ישראל מהם ולהכניע המ"ט שערי טומאה - בהדרגה, על ידי שהאיר עליהם כנגד כל שער טומאה את שער הקדושה המקביל, בכל יום ויום שבין א' דפסח לשבועות.
ותיקון זה מתעורר מחדש בכל שנה, על ידי ספירת תשעה וארבעים ימים לעומר מבין פסח יום היציאה עד שבועות יום מתן תורה, שהוא הארת שער החמישים דבינה וקדושה על ישראל.
מתוך אתר דעת