תפריט

צריך לכוון במעשינו ומצוותינו לשכינה


בס"ד

הרוצה לסמוך את השכינה בגלות, צריך לכוון במעשיו ומצוותיו אליה

והיא צריכה להתעוררותה-התעוררות מעשה ישראל שהם הדבקים בה, ובבחינה זו נקראים עבדים, ומי שהוא רוצה להידבק באהבת השכינה, צרך לעולם לעורר מעשה אליה, או תורה או מצוה וכו'.
ועוד שם: "...כל שכן עתה בעוונותינו הרבים בגלות הגדול המר הזה שאין לשכינה התעוררות מעשה הקורבן, אלא סמך מעט על ידי מעשה הצדיקים שצריכים הם לסמוך אותה מעט מנפילתה, שהיא סוכת דוד הנופלת, שכל יום נופלת יותר מהיום הקודם, וכל זה בעוונותינו כאמרו: "ובפשעיכם שולחה אימכם", כי על ידי העוונות נופלת ועל ידי המעשים תיזקף ויהיה לה סמך כמו שכתוב בזהר: פתח ר' יהודה ואמר סמכוני באשישות רפדוני בתפוחים וכו', אבל כנסת ישראל אמרה דא בגלותא סמכוני, מאי סמכוני אלא מאן דנפיל בעי לאסתמכא ליה הה"ד "סומך ה' לכל הנופלים", ובגין דא כנסת ישראל דנפלה דכתיב "נפלה לא תוסיף קום" בעי לאסמכא, והיא אמרה סמכוני, למאן לישראל בנהא דאנון בגלותא עמה ובמה באשישות אילן אנון אבהן וכו', ומאן דידע ליחדא שמא קדישא, אע"ג דברכאן לא משתכחי בעלמא, סמיך וסעיד לה לכנסת ישראל בגלותא"

תרגום: אבל כנסת ישראל אומרת בגלות סמכוני, מהו סמכוני, אלא מי שנופל צריך לסמכו וזש"ה: "סומך ה' לכל הנופלים", ומשום זה כנסת ישראל שנפלה שכתוב "נפלה לא תוסיף קום" צריכים לסמכה, וע"כ אומרת סמכוני, למי? לישראל בניה שהם בגלות עמה וכו', ומי שיודע ליחד את ה' הקדוש (קדשא בריך הוא ושכינתיה) אף על פי שהברכות אינם נמצאות בעולם, הוא תומך וסומך את כנסת ישראל בגלות.