תפריט

חיבוט הקבר


בס"ד

אחר פטירת האדם מלאך המוות מתאכזר באכזריות על נשמת הרשע.
לאחר הכנסת המת לקבר, מענישים את כל איבריו שהרשיעו בעולם הזה בצער חיבוט הקבר.
לאחר מכן התולעים אוכלים את כל בשרו. זהו "דין רימה ותולעה" וכן מתקבצים מיני נחשים ועקרבים ושרצים ורימות ותולעים נושכים ועוקצים אותו, והוא מרגיש בצער נורא.
כל זה הם יסורי הגוף וגם התלבשות הבלי דגרמי שבו, שמקבל הגוף העונש עד שישוב לעפר ואפר.
מקלעים את רוחו בכף הקלע, וזהו עונש חמור יותר.
מכניסים אותו לגהינום.
אמרנו כי הגוף כלה ונרקב בקבר עד היותו עפר, ישנו גוף דק נוסף הנקרא בשם "צלם", והוא דק מאוד, ויש בו תבנית כל האיברים כפי שיש באדם עצמו ממש, ובתוכו נכנסת הנשמה לפני כניסתה לגוף הגשמי בעולם הזה. וזה "הצלם" עדיין ישנה בו מעט גשמיות. ומי שנענש באש הגהינום הוא הצלם והוא זה שנהנה בגן עדן. ואילו הנשמה הינה רוחנית, ומה שייך לשורפה באש?. זה הצלם שדוד המלך עליו השלום אמר בתהילים (לט,ז): "אך בצלם יתהלך איש", וכל נשמה בעולם האמת מתייצבת בפני חברתה באותו גוף רוחני הנקרא "צלם", והיא נקראת בשם "חלוקא דרבנן". בזהר ובספרי קבלה נקרא הגוף הדק בשם "לבוש" או "מלבושים".
למעשה "צלם" זה נקרא בשם "הרוח".
מדור שאול-חציה אש וחציה ברד, והרשעים בתוכה כשיוצאים מתוך האש לוחץ אותם הברד, וכשיוצאים מן הברד לוחץ אותם ודולק אותם האש, והמלאכים הממונים עליהם משמרים נשמתם בגופם שנאמר: "כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה".
בכל מדור ומדור בגהינום יש בו שבעה נהרות של אש ושבעה נהרות של ברד, וכל אחד מושכים ויוצאים זה אחר זה, וכל רשע שעובר בו נשרף במקומו, וארבעים אלף מלאכי חבלה ממונים עליהם ומחיים אותם ומעמידים אותם על רגליהם ומודיעים להם מעשיהם הרעים ומזכירים להם שלא פחדו מן עונשי הגהינום ועברו על מצוות ה' יתברך שניתנו בסיני.
יסורים בעולם הזה מנקים הרבה מאוד מיסורים בעולם הבא, אבל אפילו כל יסורים שבעולם כמו יסורי איוב, לא יכולים לנקות את האדם מיסורים בעולם הבא באם הוא יעבור עבירות בחייו בעולם הזה ולא יחזור עליהם בתשובה.
יש עוד כעין גהינום אחד והוא נקרא בשם: "נהר דינור". אפילו נשמות שכבר נטהרו בגהינום וריצו את עונשם, ואפילו שהן כבר נמצאות בגן עדן התחתון, אף על פי כן, כאשר צריכות הן לעלות לגן עדן העליון, חייבות להיכנס ולטבול בנהר דינור, שיש אומרים שהוא גהינום עליון, והוא נהר המטהר כעין מקווה עליון, וטרם הנשמה תעלה היא טובלת בזה הנהר של אש, והוא מטהר את הנשמה מכל דבר גשמי שדבק בה בהיות הנשמה בעולם הזה. נהר זה נוצר מזיעת חיות הקודש הנושאות את המרכבה לשכינה.
אחד מעונשי העולם העליון היא ריקנות. שום שייכות אל שום דבר. מתענוגי עולם הזה-אין שם, כי אין בהם ממש, ובתענוגי עולם הבא אין הנשמה יכולה לזכות משום שלא הכינה לעצמה בעולם הזה כלים הראויים לקבלת תענוגי עולם הבא. והיות והנשמה התרגלה לחיות בתאוות וחומריות העולם הזה, אז כשתיפרד נפשו מגופו הרי שאין לה מנוחה, והצער יהיה לה על שלא יהיו שם מתענוגי עולם הזה כלל אשר הורגלה בהם.
ולכן הנשמה למעלה מצטערת בהיותה מרגישה שייכת עדיין לעולם הזה ואין לה שייכות בעולם ההוא.
והיות ואין שם כלים לקבלת תענוגים של עולם הבא, יש לה בזה צער מכאיב מכל צער שבעולם, ויותר משריפת האש, ויותר מצער הקור והקרח הנורא והכאות ושריפה, ויש עונשים בגהינום של אש בגלל שאדם עבר עבירות בחום ובהתלהטות היצר הרע לדבר עבירה.
ויש מצוות שאדם היה צריך לעשות מתוך להט ואהבה והוא עשה אותם דווקא בקרירות, וכנגד זה הוא נענש בקור דווקא, הכל מידה כנגד מידה.