תפריט

לכוון בבקשתנו הגשמיות להמשיך שפע לשכינה


בס"ד

לכוון בבקשתנו הגשמיות להמשיך שפע לשכינה

ועוד תדע אחי הסוד של בקשת הפרנסה, כי מובא בספר קדושת לוי ומובא בספרי חכמה הענין שאנו מזכירים בכל פעם גלות השכינה.
אבל יובן גם על פי פשטות, כי הקב"ה המשפיע בכל יום כל מיני השפעות, וזן ומפרנס כל הברואים מקרני ראמים ועד ביצי כינים, ורצונו וחפצו תמיד להשפיע וזה כל תענוגיו ושעשועיו להשפיע לבריותיו משפעו הקדוש והטהור, ובפרט לזרע ידידיו הקדושים העמוסים מני בטן אשר הכל בשבילם, וכל מעשי בראשית עומדים וקיימים עליהם, בודאי רצונו שיושפעו ישראל הקדושים בכל מיני השפעות טובות ויתענגו במרעה הדשן.

ובזמן שבית המקדש היה קיים היינו מלאים כל טוב, כי השכינה הקדושה היתה משכנה בינינו על מקומה, אז כל העולמות היו מושפעים בכל מיני השפעות, ועכשיו חרב בית המקדש וניטל כבוד מבית חיינו, ואנחנו הולכים ודלים בכל יום, והשכינה הקדושה אי אפשר לה כעת להשפיע לנו כפי רצונה (מחמת שכך נגזר מלמעלה והדברים עתיקים), ומעט השפע המגיע אלינו זה ניתן לנו גם כן על ידי שרי מעלה וכוחות החיצונים, והם מקבלים לעצמם, בעוונותינו הרבים, עיקר השפע ולנו נותנים התמצית, ולפעמים התמצית דתמצית.

ודברים הללו תראה במאמר הזהר לפני הסעודה ביום ראשון (לקמן והוא בזוה"ק ח"ב דף קנ"ב), וזה הוא גלות השכינה כביכול וגודל צערה שאין ביכולתה כעת להשפיע לנו, ואנחנו מעונים גולים ודחופים ומדוכאים בצער ועוני, וזה צער גדול לשכינת עוזנו עד שאין כח בשכלנו לשער אחד מאלפי אלפים ורבי רבבות מזה הצער כביכול שהיא מצטערת בצער בניה הקדושים. וזה החיסרון מרגישים בכל העולמות, בעוונותינו הרבים, ונתמעט תוספות השפע, בעוונותינו הרבים, כידוע למבין.

והנה בזמן שהדור היו זכאים והיו צדיקים גדולים ונשמות גבוהות, אשר היו בכוחם להמשיך השפעות גדולות לכבוד שכינת עוזנו כביכול וגם לכל העולמות, ומשם נמשך לנו ישראל הקדושים גם כן אף בימי גלותנו קצת הרחבה, וזה היה מגודל מסירות נפשם לה', ואהבתם ויראתם אשר היה עיקר כוונתם להמשיך השפע לשכינה הקדושה, שיהא בכוחה להשפיע לבניה למלאות בזה רצונו יתברך כביכול, אשר חפצו ורצונו להשפיע כל טוב לבריותיו, והיה בזה קצת סעד וסמך לשכינה הקדושה, ושמחה ונחת רוח.

אבל עכשיו, בעוונותינו הרבים, כי נחשכו עיני הדור בגודל הצרות, וניטל הכח מחמת העדר היראה והאמונה ומסירות הנפש, ונחסר זה השפע, בעוונותינו הרבים, לכן כל בר ישראל מחויב ומוכרח לבקש על המשכת השפע.

ואם תאמר: היאך יתדמה ויתפאר הגרזן עם החוצב, שיתלבש איש פשוט ודל הערך בחוצפה כזו לבקש על צרכי גבוה, אדם אשר יודע פחיתת מעשיו? אבל לא כן אחי תדע כי כל אדם מישראל הוא חלק אלוקי ממעל, וכל חסרונותיו אשר יחסר לו ככה נחסר למעלה כביכול לעומת שורש נשמתו, וזה החיסרון והפגם במקום גבוה ונורא מאוד לפי ערך שורש נשמתו, ולפי ערך פגמיו חס ושלום, ואנחנו ישראל קדושים מחויבים כל אחד ואחד לבקש רחמים שיתמלא הפגם הזה ויתוקנו העולמות ויחזור השפע למעלה וגם למטה, לרפאות הצער של השכינה הקדושה כביכול, ולהבדיל-גודל צער נשמתנו (שולחן הטהור עמ' עט)