תפריט

כל העוסק בתורה כאילו פודה את השכינה


בס"ד

לא לחינם אמר הקב"ה: כל העוסק בתורה ובגמ"ח ומתפלל עם הציבור מעלה אני עליו כאילו פדאני לי ולבני מבין העכו"ם, והרי כמה בני אדם שעוסקים בתורה ובגמילות חסדים ומתפללים עם הציבור-וקודשא בריך הוא ושכינתיה וישראל אינם נגאלים, אלא צריך שיעסוק בתורה כדי לחבר את השכינה עם הקב"ה ולא לשום כונה אחרת, וכן גמילות חסדים, הרי אמרו כי אין חסיד אלא המתחסד עם קונו, פירוש שכל המצוות שהוא עושה יהיו לגאול בזכותם את השכינה מן הגלות ולא לשום כונה אחרת, ובזה הוא עושה חסד עם קודשא בריך הוא.

בתוך כך בא רועה הנאמן [משה רבנו] וכו' כי השכינה היא בגלות, ואין בכם מי שיעורר אליה לרצותה אל בעלה. ולא עוד אלא כמה בעלי מדרש שהם חברים אצלכם וצועקים ימים ולילות בתורה שבעל פה עם כמה קושיות, וצועקים ככלבים שאומרים הב הב, כמו שנאמר:" ולעלוקה שתי בנות הב הב", תן לנו עושר בעולם הזה, תן לנו עושר בעולם הבא, כמו שהעמידו רבותינו ז"ל, למוד תורה הרבה ויתנו לך שכר הרבה, ואין מי שיעסוק בתורה להעלות את השכינה מהגלות ולחבר בבעלה, שהם אטומי עינים וסתומי לב, ומשום זה יוצא קול כל לילה כשהקב"ה יורד בגן עדן והנשמות עולים לפניו, והקול קורא, כמו שכתוב: "קול אומר קרא" לך אמור להם שיעסקו בתורה לחבר את השכינה עם הקב"ה, כעין דוד שאמר "אם אתן שנת לעיני לעפעפי תנומה עד אמצא מקום לה'", והוא היה עוסק בתורה לחבר את האמא שנאמר בה "ואל תיטוש תורת אמך" עם בעלה, דהא השכינה מצד החסד נקראת גמילות חסדים וכו', ואין מי שיתעורר אליה עם מידות אלו ליחדה אל בעלה, וזה שאמר הכתוב "אין מנהל לה", ומשום זה קול קורא ואומר "מה אקרא כל הבשר חציר", שאינם עוסקים אלא בשחיטת בשר, ואלו הם עמי הארץ, ואלו שעוסקים בגמילות חסד ובתורה אינם עוסקים אלא להנאת עצמם, נאמר עליהם, "וכל חסדו כציץ השדה". וכל אלו שלא עוסקים בה לשמה, רוח הקודש שהיא השכינה אינה שורה עליהם, "ויזכור כי בשר המה רוח הולך ולא ישוב".

הרי מבואר גודל החיוב על לומדי תורה שתהיה כונתם ליחד השכינה ולא תהא כונתו לתועלת עצמו, להשיג החוכמה או לשכר העוה"ה, שעל זה מתרעמת השכינה ואומרת, "וכל חסדו כציץ השדה", והכל נכלל בהשתדל האדם שיקרא בן ולא עבד, כי בן סתם עובד על מנת שלא יקבל פרס (ר"ח אהבה פ"ח).