תפריט

טעם לאיסור השימוש בקבלה מעשית


בס"ד

טעם לאיסור השימוש בקבלה מעשית

כתב מוה"ר יעקב משה הלל שליט"א בסוף ספרו תמים תהיה (בעמוד נ"א) וז"ל: והא לך לשון ספר הברית (בחלק ב' דברי אמת מאמר י"א פ"א) שכידוע דבריו מיוסדים על דברי הרח"ו ז"ל בספר שערי קדושה, ואחר שכתב שם בהרחבה איסור ההשתמשות בקבלה המעשית מכל הני טעמי תריצי שמנה הרב ז"ל, כתב וז"ל: ולא עוד אלא כי כל דרכי ההשבעות העלימו אותם הראשונים ואין אנו בקיאים בהם, וכל מה שנמצא כתוב בספרים מן הקבלה המעשית וההשבעות ופעולות יהיה בכתב או בדפוס רובם ככולם משובשים הכל הבל אין בהם מועיל וכו', עכ"ל.

ושם כתב וז"ל: לכן שומר נפשו ירחק מזה, כי מלבד מה שמטמא נפשו ויורש גהינום, אף גם זאת קבלה בידינו כי יעני או יחלה או ישתמד הוא או זרעו, ויבוקש הדבר וימצא כתוב כן בתוך ספר חסידים ובספר ברית מנוחה, ואל יאמר אדם שעל ידי זה יוכל להציל לפעמים נפש מישראל מן החולי או מבית האסורים, כי נפשך קודם ואין דוחים נפש מפני נפש, בפרט שכל ההשבעות שהיו בימי הגאונים הכל נשכח.

ונאמנה תדע שכל ההשבעות ופעולות אשר תמצא כתוב בכתיבת יד או בדפוס ומתייחסים בשם המקובלים הראשונים המפורסמים, רובם ככולם מזוייפים ומשובשים, כמה מהם השתבשו על ידי העתקות באורך זמן, וכמה מהם הראשונים בעצמם שיבשו אותם בכוונה כדי שלא ישתמשו בהם, כמו ספר ברית מנוחה וספר רזיאל וכדומה, על כן כל אנוש יעשה זאת ובן אדם יחזיק בה הוא אדם תועה מדרך השכל נעקר מן העולם ובקהל רפאים ינוח, עכ"ל.

ועיין בשדי חמד (אסיפת דינים מערכת ה' אות ט"ל) וז"ל: ונראה לי שדקדק (הלבוש) לכתוב שצריך להיות בקיאים בשמות מפי רב מקובל, כלומר מפיו, ולא מפי הספר, אף שמחברו אדם גדול, כי בכתב וכל שכן בדפוס, עלול מאוד לטעויות בחילוף אותיות וילקה בחסר ויתר, וכמדומה לי שראיתי אייזה קמיעין נדפס בספר אחד וכו' ועיינתי שם ולא ראי זה כראי זה הן חסר הן יתר ל"ו יחליפנו ול"ו ימיר ו' בי' י' בו' ד' בר' וכיוצא, אשר טעויות כאלו מצויים מאוד, ועל הרוב תקנתם מתוך הענין, ומי שנעלם ממנו הכוונה ולא ידע ואשם, לכן הדברים הללו צריך להיות נמסרים מפה לאוזן ולא על פי כתב, עכ"ל.