תפריט

האם יש כח בקליפות להטיב או להרע


בס"ד

בענין אם יש כח בקליפות להטיב או להרע מעצמם.

כתב הרב שאול דיין ז"ל המגיה אגרות שלומל דפוס אר"ץ על מ"ש באגרת ג' עמוד ע"ו ד"ה וכי יש ממשות בכוחות הטומאה להרע או להיטיב מאליהם וכו', וז"ל: ודאי לא נעלם מהרב ז"ל שיש להם כח, שגם זה לעומת זה עשה האלוקים, כמו שאמרו ז"ל למה נקראו כשפים, לפי שמכחישים פמליא של מעלה.

אכן כוונת הרב כדי להודיע לבני האדם גבורותיו וכבוד הדר מלכותו אשר בכל משלה, וכל ברואי מעלה ומטה יראים וזעים מאימת שמו יתברך, וכל הסטרא אחרא וכוחות הטומאה בשומעם שם ה' תיפול עליהם אימתה ופחד. ולכן אותם הגלחים והמכשפים כשרוצים לעשות איזה פעולה על ידי שד או רוח הטומאה, כשיודעין שמו, אז משביעים אותו בשם ה' ברוך הוא שיבוא תיכף ויעשה רצונו שהוא כך וכך, והיה כשמעו את דברי האלה הזאת, מפני פחד ה' ומהדר גאונו ולכבוד קונו, תיכף ממהר אותו השד או הרוח לעשות רצון המשביעו, אפילו שיש לו בזה צער וטרחא יתירה. וגם אין לו רשות להרע או להיטיב מאליו מפני תיקון העולם. וזה ששאל הרב ז"ל, וכי יש וכו' מאליהן, והלא הם מוזהרים על זה שלא יחריבו העולם, ואיך יעשו נגד מצוות בוראם?.

והשיב לו הרוח לא וכו', שאינם רשאים להרע או להיטיב מאליהן כאשר אמרת, רק על ידי שמשביעין אותם בשמותיו יתברך הקדושים, הם מוכרחים לעשות רצון המשביעם בשמו יתברך, כפי יכולתו וכח אשר חלק מהם הבורא יתברך, שכל חיותם וכוחם ממנו יתברך, כמו שנאמר ואתה מחיה את כולם ובידך לגדל ולחזק לכל, ואם יסיר השגחתו מהם, כולם פגרים מתים לעולם, והכל לכבוד הבורא עושים, עכ"ל.

וכתב מוה"ר יעקב משה הלל שליט"א בספרו "תמים תהיה" (עמוד ח) וז"ל: והנה צריכין אנו להודיע בכאן מחלוקת יסודית בהבנת הסוגיא זו בין הנשר הגדול הרמב"ם, להרמב"ן, ושאר רוב המפרשים. והוא בענין האיסורים שנזכרו בתורה מעונן ומנחש ומכשף וכו', אם יש להם מציאות אמיתית שיכולים לפעול ולדעת עתידות, או שהכל אמונות כוזבות של הגויים, אבל באמת אין בהם ממש כלל. ומזה נסתעף בע"ה להסביר מה שאמרו חז"ל שאין מזל לישראל, וכן כל ענייני המזלות וחוכמת האסטרולוגיה, וביאור מה שאמרו חז"ל ישראל למעלה מן המזל.

כתב אבי התעודה הרמב"ם ז"ל בספרו היד החזקה (מדע הלכות עבודה זרה פרק י"א הלכה ט"ז) לאחר שהזכיר שם פרטי ואופני דיני קוסם ומעונן חובר חבר ומכשף וכו', כתב וז"ל: ודברים האלו כולם דברים של שקר וכזב הן, והם שהיטעו בהם עובדי העבודה זרה הקדמונים לגויי הארצות כדי שינהגו אחריהן, ואין ראוי לישראל שהם חכמים מחוכמים להימשך בהבלים אלו, ולא להעלות על דעת שיש בהן תועלת, שנאמר כי לא נחש ביעקב ולא קסם בישראל, ונאמר כי הגויים האלה אשר אתה יורש אותם אל מעוננים ואל קוסמים ישמעו ואתה לא כן וכו', וכל המאמין בדברים האלו וכיוצא בהם ומחשב בליבו שהם אמת ודבר חוכמה אבל התורה אסרתם, אינו אלא מן הסכלים ומחוסרי הדעת ובכלל הנשים והקטנים שאין דעתן שלמה, אבל בעלי החוכמה ותמימי הדעת ידעו בראיות ברורות שכל אלו הדברים שאסרה תורה אינם דברי חוכמה אלא תוהו והבל שנמשכו בהן חסרי הדעת ונטשו כל דרכי האמת בגללן, ומפני זה אמרה תורה כשהזהירה על כל אלו ההבלים תמים, תהיה עם ה' אלוקיך, עד כאן לשונו.

אומנם הרמב"ן בפירושו לתורה (שופטים י"ח ט') חלק להדיא על דעה זו, וזו לשונו בקיצור: ועתה דע והבן בעניני הכשפים כי הבורא יתברך כאשר ברא הכל מאין, עשה עליונים מנהיגי התחתונים אשר למטה מהן, ונתן כח הארץ וכל אשר עליה בכוכבים ובמזלות לפי הנהגתם ומבטם בהם, כאשר הוא מנוסה בחוכמת האיצטיגנינות, ועדה עוד על הכוכבים והמזלות מנהיגים מלאכים ושרים שהם נפש להם וכו', ורבים יתחסדו בנחשים לומר שאין בהם אמת כלל וכו', ואנחנו לא נוכל להכחיש דברים יתפרסמו לעיני רואים, ורבותינו גם כן יודו בהם וכו'. וכן כתב בדרשותיו, דרוש תורת ה' תמימה עישל"ב.

והנה רוב ככל חכמי ישראל נמשכו בזה אחרי הרמב"ן, וכמו שכתב שכן מורים להדיא דברי רבותינו במקומות שונים שעניני העונן והניחוש והכישוף הם פעולות ממשיים, ועל ידם משיגים מה שמשיגים, ויש בכוחם לעשות שינויי טבע ופלאות ולהודיע עתידות, אלא שנאסרו לנו מפני שאנו כלל ישראל שורש נשמותינו חלק אלוה ממעל, ומחצב נשמותינו לפני ולפנים ממחצבם של הפועלים במזלות וכישוף, שהם המחצבים החיצוניים, ומן הסתם ממחצב הקליפות והחושך, ולא בכאלה חלק יעקב, אלא במחצב הנשמות שלפנים מהם. וכדי להבין דברים אלו על בוריים צריך שתעיין מה שכתב בזה באורך בספר יד הקטנה (הלכות עבודה זרה) ומשם בארה ותרוה צמאונך, שכל דבריו מיוסדים על דברי גדולי הראשונים, האבן עזרא והרמב"ן ורבנו בחיי ועוד כמו שתראה שם. וכדי להבהיר עוד הדברים ובפרט לאורן של דברי גדולי המקובלים, יש לעיין בזה גם מדברי הרמח"ל ז"ל בספרו דרך ה' (ובפרט שם בחלק ג' פרק ב') עיש"ב

והמורם מדבריהם ז"ל בתוספת נופך בס"ד, כי האין סוף ברוך הוא האציל וברא ויצר ארבע עולמות, המשתלשלים זה מזה עד עולמנו הגשמי, ועל ידי התלבשות אורו בעולם האצילות דשם איהו וחייו וגרמוי חד בהון, מחיה ומנהיג את כולם. ולצורך הנהגת התחתונים משפיע בהם באמצעות ממונים רוחניים הנקראים מלאכים ששורשם בעולם הבריאה והיצירה והעשיה, וכן על ידי ממונים יותר תחתונים, שבתחתית העשיה, והם צבא השמים והמזלות שנתן בהם הארה וכח לפעול בתחתונים כפי שנקבע והוטבע בהם, וכדי שיהיה האדם בעל בחירה, ברא זה לעומת זה עולמות הטומאה, ומסר להם כוחות פעולה בתחתונים כפי יחס מעשיהם. ועל כולם הוא המאציל העליון השליט בכל, ואין עוד מלבדו לפעלו ולעשות כרצונו בכל שלבי המציאות הנזכרים כולם.

והנה האדם הצדיק ההולך בדרכי ה' ובקיום מצוותיו והיודע בשמותיו ב"ה ובקי בתורתו בכל חלקיו עד למעשה בראשית ומעשה מרכבה, הוא בבחינת סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה באמצעות נשמתו האצולה מתחת כסא הכבוד, ובכח תפילותיו ובקשותיו בכוונה יכול לעורר ולהמשיך השפעות דקדושה מרום המעלות כפי רצונו וכפי המצטרך לטובת הכלל והפרט. וכמו שאמרו חז"ל צדיק גוזר והקב"ה מקיים (עיין שבת דף נ"ט ע"ב).

אומנם מלבד זה גם ישנם דרכים ואופנים לעורר ולהמשיך השפעות דרך המלאכים דקדושה הממונים כפי תנאיהם וגדריהם על אותם ההשפעות הנדרשות. וכל זה מסטרא דקדושה, והכל תלוי בצדקת האדם וקרבתו אל ה' על ידי שלמות מעשיו ומידותיו. אלא שעד עולם היצירה ההשגות והפעולות אינם מתערבות בכוחות הרע, אבל העשיה קרוב הדבר שנדבק הרע בטוב, וכמ"ש באורך לקמן בשם האר"י ז"ל.

אומנם עוד נמצאים דרכי פעולות שעל ידם ניתן לדעת ולכוין כוחות הטבע לצורך התחתונים, והם בכח ידיעת חוכמת הכוכבים והמזלות, וזה לדעת עתידות וכדומה, ועל ידי כישוף וכדומה באמצעות כוחות הטומאה עצמם. וכלל ישראל שנשמתם חלק אלוה ממעל, נחלתם עם הכוחות דקדושה, כל אחד לפום דרגא דיליה, אבל הגויים, וכן רשעי ישראל הפונים עצמם מאת ה' יתברך ותורתו, נחלתם עם הכוחות דסטרא אחרא, עכ"ל מוה"ר יעקב משה הלל שליט"א הצריך לענינו, ועיש"ב מה שהאריך עוד לבאר בזה.

תם ונשלם מאמר זה.