תפריט

מעשה מאיש תם שהיה מקריב לה' לחם ויין


בס"ד

מעשה מאיש תם שהיה מקריב לה' לחם ויין

מעשה שאירע בימי האר"י ז"ל, שרב אחד בעירו הלך בערב שבת תשובה לבית הכנסת, וישב על מקומו ומושבו לסדר הדרשה שידרוש למחר, ובתוך כך בא אחד מאנשי עירו שהיה ירא את ה' אבל רחוק מאוד מהתורה, וכמעט אפילו ידיעות בית רבו לא היה לו, והביא צנצנת יין ושני לחמים ונתן אותם בארון הקודש. וכשהרב ראה זאת, אמר לו מה אתה עושה?.

אמר לו, רבי אני מצמצם פרוטה ופרוטה ממלאכתי וגוזז אני את נכסי, שאזכה להביא קורבן מנחה לה', לקיים: "כבד את ה' מהונך". וגער בו הרב, ואמר לו תוכחה ודברי כיבושים, הלא הקב"ה אינו גוף ואינו דמות הגוף, ואין לפניו לא אכילה ולא שתיה.

ואמר לו אותו האיש: רבי אני יודע שקורבני רצוי ומקובל לפני השם, שהרי זה זמני זמנים שאני נוהג כן, וביום השבת בהשכמה כשאני פותח בארון רואה אני שאיננו ולקח אותו האלוקים, שכבר נתקבל למעלה לריח ניחוח.

ואז נזף בו הרב יותר ויותר בדברי קינטורים וביושים, והסביר לו הענין שטעה בדרך זו, ולא זה הדרך ולא זו הדרך לאהוב את השם ולעבדו בדרך כזו, ובודאי שמש בית הכנסת ידע מזה ונטלו.

ואז הלך האיש לביתו בפחי נפש ובצער גדול, עבור שנודע לו עתה שלא זכה לקירבת השם ולהיות קורבנו מקובל אצלו. ושלח האר"י ז"ל הקדוש לאותו הרב שיצווה לביתו וימות, עבור שבייש לאותו האיש ומנע מה' קורבן שהוא לו באמת לריח ניחוח, כי מיום שחרב בית המקדש ופסקו הקורבנות לא היה לקב"ה נחת רוח כמו מהלחמים והיין של אותו האיש.

מזה נראה הגם שדברי הרב ותוכחתו אין בהם נפתל ועיקש, ואמת וצדק המה, עם כל זה לא גרע דבר זה מחשב אדם לעשות מצוה ונאנס ולא עשאה, ומעלה עליו הכתוב כאילו עשאה. ואמרו חז"ל, רחמנא לבא בעי.