תפריט

טהרה




בס"ד

טהרה מביאה לאדם לכל דבר שבקדושה. כי ידוע שרצון נפש הישראלי ליראה ולאהבה את ה' הנכבד והנורא, ולדבקה בו ולעבדו עבודה שלמה, ולקיים כל המצוות כדת מה לעשות. בעידן חדוה-חדוה, ששון ושמחה ימצא בה, ובעידן עציבותא-עין במר בוכה. ובמרירות יאנח בלב נשבר ונדכה כדת מה לעשות.

אבל מה יעשה האיש שאין ליבו מסור בידו, ואינו יכול לעשות רצון אביו שבשמים כרצונו, ואין ליבו מתעורר ליראה ולאהבה ולעצב, ולשמחה מה זו עושה. טומאת העכו"ם וטומאת גוף ונפש, הן הם מסכים המבדילים בינינו לבין אבינו שבשמים. ועינינו חשכו מראות מה למעלה כדי להתעורר.

כי האיש המתעורר באיזה דבר בפתע פתאום בין לשמחה בין לעציבותא הינו משום דאף על גב דאיהו לא חזי מזלה חזי (אף על גב שהוא אינו רואה, מזלו רואה), את אשר נגזר עליו מלמעלה או על קרוביו. וכן בשעת עבודה לפעמים אדם מתעורר לעבוד עבודתו שלמה, בעידן חדוה-חדוה ובעידן עציבותא-עציבותא. והיינו לפי שאותו יום או באותה שעה יש לו זכות תולה ומגלים לו מה למעלה.

ומאחר שטהרת הגוף גורם טהרת הנפש הנה, כי כן ראוי להיזהר מאוד בטהרת הגוף. אולי יוכל להתחזק בתורה ויראה ואהבה ושמחה ועבודה שלמה. ואם על ידי הטהרה ירויח כל דהוא בעבודת הבורא, די לו לאדם לטרוח אלף אלפים טרחות ולהוציא כמה הוצאות על כך. ולכן אל ישוב מפני כל, לטבול במקוה טהרה, כל אשר יוכל לשם תשובה להיטהר מטומאת עוונותיו, ובפרט להיטהר מטומאתו אם נטמא בשום דבר לא יעבור, כי טהור טהור יקרא הקדוש ברוך הוא טהור ומשרתיו טהורים, והעובד את ה' בטהרה הנה שכרו טובה כפולה.

וידוע שחמורה טומאה היוצאת מגופו. ולכן לו בכח יגבר לטבול לקריו, דהינו כששימש מטתו. וכל שכן וקל וחומר אם ראה קרי לאנסו, שראוי להיזהר מאוד ולא יעבור מלטבול, אולי תהוי ארכא לשלותו.
וכבר כתבו גורי האר"י ז"ל, במי שארע לו שראה קרי חס ושלום, אם יטבול תכף באותו יום וישוב אל ה' וירחמהו וימחה המזיק שנברא מעוון קריו. ומי האיש אשר לא יחוס על נפשו ויחיש מפלט לו. והאיש הירא את ה' האיום והנורא, ירא ויזחל מלהזכיר שם ה' בעוד טומאתו בו.

ועל הנזהר נאמר "כי מכבדי אכבד" (שמואל-א ב', ל'). ואזהרה שמענו כשהולך לבית הקברות לקבורת מת וכדומה, כדי שלא יתאחזו בו הקליפות ורוח הטומאה, שאם הוא טמא, מצא מין את מינו ונעור. וכן ביותר צריך להיזהר כשחוזר מבית הקברות, תיכף יטבול להעביר רוח הטומאה מעליו.
ובכלל הטהרה, שטוהר ידים יוסיף אומץ, ויטול ידיו קודם כל לימוד וכל תפילה. ואין צריך לומר שיזהר מליגע תוך האוזן ותוך החוטם או בכינה או במקומות המכוסים, בשעת התפילה ובשעת הלימוד ובבואו לברך או לעת האוכל.
כי אפילו לא נגע אלא בראש אצבע אחת, הרי נטמאו ידיו וחייב בנטילת ידים כאשר חכמים הגידו. ולא יעבור על דברי חכמים בדבר קל, כי יגדל עונשו מצד קלות הדבר.

וביותר צריך להיזהר במקום שאין חסרון כיס ולא טרחה גדולה, כי יקצוף האלוקים על קולו וחיבל את מעשה ידיו, וטורפים לו תפילתו ותושיה נדחה ממנו.
וכן צריך להיזהר בטהרת המלבושים, שלא יהא בהם לכלוך לטינוף צואה, או מי רגלים, או שכבת זרע.
ובזה צריך להזהיר גדולים על הקטנים, שיקנחו אותם יפה, כדי שחפץ ה' בידם יצליח, ויזכו לכתרה של תורה. וכן הגדולים צריכים להיזהר בקינוח באותו מקום ומשבח אני מנהג הנוהגים לקנח במים שהוא מקנח יפה. אבל המקנחים בניר או בסמרטוט, חוששני שאי אפשר להם לקנח יפה. וידוע שצואה בפי הטבעת לכולי עלמא אפילו כל דהוא מעכב, ותפילתו תועבה חס ושלום