תפריט

חומרת הנידה




בס"ד

מאמר מן הזוהר הקדוש על חומרת הנידה

שלושה הם הדוחים את השכינה מהעולם, וגורמים שאין דיורו של הקב"ה בעולם, ובני אדם צועקים ואינם נענים.
ואלה הם:

א) השוכב עם נידה, היות ואין טומאה קשה בעולם זולת טומאת נידה. טומאת הנידה קשה מכל טומאה שבעולם. הוא נטמא, וכל הקרבים אליו נטמאים עימו. בכל מקום שהם הולכים, נדחית השכינה מפניהם. ולא עוד, אלא שגורם מחלות רעות לעצמו, ולאותו הזרע שיוליד.
כי כיוון שהאדם קרב לנידה, הטומאה עוברת עליו, והיא נשארת בכל אבריו.
הזרע, שהוא מוליד בו בזמן, נמשך עליו רוח טומאה, וכל ימיו יהא בטומאה. כי הבנין והיסוד שלו הינו בטומאה גדולה וקשה מכל טומאות שבעולם. כי מיד כשבן אדם קרב לנידה, הטומאה הזאת עוברת עליו, שכתוב: "ותהי נידתה עליו" (ויקרא ט"ו כ"ד)

ב) השוכב עם בת אל נכר, שמכניס ברית קדש ואות הברית ברשות אחרת, שכתוב: "ובעל בת אל נכר" (מלאכי ב' י"א). ושנינו: אין קנאה לפני הקב"ה זולת קנאת ברית קדש. שזהו ברית של השם הקדוש וסוד האמונה.
מה כתוב: "ויחל העם לזנות אל בנות מואב" (במדבר כ"ה א'), מיד "ויחר אף ה' בישראל" (שם, שם ג'). ראשי העם, היודעים ואינם מוחים בידיהם נענשים תחילה, שכתוב: "קח את כל ראשי העם והוקע אותם לה' נגד השמש" (שם, שם ד').

ר' אבא אמר: מה הוא "נגד השמש"? נגד הברית הנקראת שמש. ועליה נאמר: "כי שמש ומגן ה' אלוקים" (תהילים פ"ד י"ב).
"שמש ומגן" זו ברית קדש. מה השמש זורחת ומאירה לכל העולם, אף ברית קדש זורחת ומאירה את גופו של האדם. "מגן"-מה מגן?, הוא להגן על בן אדם, אף ברית קדש מגינה על בן אדם. ומי ששומר אותה, אין נזק בעולם שיוכל להתקרב אליו. וזהו "נגד שמש".

ראשי העם נתפסים בכל דור ודור בעבירה זו, אם יודעים עליה, ואינם מקנאים קנאתה, כי על עבירה זו עליהם לקנא לקב"ה בזו הברית. מי שמכניס קדושה זו ברשות אחרת, עליו כתוב: "לא יהיה לך אלהים אחרים על פני...לא תשתחוה להם ולא תעבדם כי אנכי ה' אלקיך א-ל קנא" (שמות כ' ג-ה).-והכל קנאה אחת. ועל זה נדחית השכינה מפניו. המשקר בברית קדש, החתומה בבשר בן אדם, כאילו משקר בשמו של הקב"ה. מי שמשקר בחותם המלך, משקר במלך, אין לו חלק באלוקי ישראל, אם לא בכל תשובה תמידית.

ר' יוסי פתח ואמר: "וישכחו את ה' אלוקיהם" וגו' (שופטים ג' ז') "ויעזבו את ה'" (שם ב י"ב) מה הוא "וישכחו ויעזבו" ? שדחו מעליהם ברית קדש, היו מלים ולא פורעים. עד שבאה דבורה והתנדבה בזה לכל ישראל ככתוב: "בפרוע פרעות בישראל בהתנדב עם ברכו השם". (שופטים ה ב)

ג) ההורג בניו-העובר שאשתו מעוברת, וגורם להורגו במעיה, שסותר בנינו של הקב"ה ואומנותו. יש ההורג בן אדם, וזה-הורג בניו.
שלוש רעות עשה, שכל העולם איננו יכול לסבול, ועל זה העולם מתמוטט קמעא קמעא ואין יודע, והקב"ה מסתלק מהעולם, וחרב ורעב ודבר באים לעולם. ואלה הן: הורג בניו, סותר בנינו של המלך, דוחה השכינה, ההולכת ומשוטטת בעולם, ואיננה מוצאת מנוח. ועל אלה רוח הקדש בוכה, והעולם נידון בכל השפטים האמורים, וי לבן אדם זה, וי לו, טוב לו שלא נברא בעולם.

זכאים הם ישראל, שאף על גב שהיו בגלות מצרים, נשמרו מכל שלש אלה: מנידה, ומבת אל נכר, ומהריגת העובר, והשתדלו בפרהסיה בפריה ורביה, שאע"ג שנגזרה גזרה: "כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו" (שמות א כ"ג), לא נמצא ביניהם מי שהרג העובר במעי האשה. כל שכן לאחר זה. ובזכות זה יצאו ישראל מהגלות.
מנידה-ששנה ר' חייא: מה הכתוב "ויעש את הכיור נחושת ואת כנו נחושת במראות הצובאות" (שמות ל"ח ח) מפני מה זכו הנשים לכך? מפני ששמרו על עצמן בגלות מצרים. ואחרי שנטהרו מנידתן, היו באות, ומתקשטות, ומסתכלות במראות עם בעליהן, ומעוררות אותם לפריה ורביה.

מבת אל נכר-שכתוב: יצאו כל צבאות ה' (שמות י"ב מ"א). וכתוב "שבטי י-ה עדות לישראל" (תהילים קכ"ב ד). עדות לישראל ודאי-"ואלה שמות בני ישראל", (שמות א א), "שבטי בני ישראל" (במדבר ל"ו ג), "דבר אל בני ישראל" (שמות י"ד ב). ואם תאמר: והלא כתוב: "והוא בן איש מצרי" (ויקרא כ"ד, ו)? זה ודאי יחיד היה, והודיע עליו המקרא, ככתוב: "והוא בן איש מצרי וגו' ושם אמו שלומית בת דברי למטה דן" (שם, שם י-י"א)