תפריט
- קדושים תהיו-קדש עצמך במותר לך
- אתרי קודש נוספים
- השומר בריתו הוא תכלית הבריאה
- אין אומה יכולה לשלוט בישראל
- כאילו קיים כל התורה כולה
- מעלת שומר הברית
- אהבת איש ואשה
- מאמר לחוזרות בתשובה
- הלכות מים אחרונים
- עוד בענין פאה נוכרית
- לענין הפאות הנוכריות
- מעשה נורא מאם מעולם העליון
- התבוננות-להתיש את מרץ היצר לפריצות
- אשה הפרוצה בגדרי הצניעות
- יופי
- מהות האישה
- מעשה נורא מגודל מסירות נפש
- מעשה נורא מאם ובת בעולם העליון
- עיקר התקשטות האשה בבית
- פאה נוכרית-חלול ה''
- מעשה נורא מאמא ובתה שלא שמרו צניעות
- עוד בענין הפאה נוכרית
- מעשה בבתו של ה"חתם סופר"
- המוסרת נפשה לצניעות-עושה רעש בשמים
- צניעות נשים מפי הבעש"ט
- אין דרכה של אשה לקדם
- הלכות השכמת הבוקר
- חשיבות וחומרת נקיות כל החושים
- נטילת ידים וברכת אשר יצר
- העיקר הנדרש לקדושת האכילה
- דברים האסורים משום סכנה
- חתן
- שמחת העליונים בכל ניצוץ קדושה
- טהרה
- קדושה
- בדיקה
- החוטא מרעיל את כל הסובבים אותו
- מעלת הטבילה במקווה
- בני תשע המידות
- הטעית המותרות
- התאוה לאכילה נובע ממקור גבוה
- כהן
- מחנה שכינה
- חומרת הנידה
- טהרת המשפחה
- מידת הנקיות ממסילת ישרים
חשיבות וחומרת נקיות כל החושים
בס"ד
עוד בענין זנות הפה והאוזן, דהינו: הדיבור בדברי הזנות, או השמיעה לדברים האלה, כבר צרחו ככרוכיא: "ולא יראה בך ערות דבר" (כלומר:) "ערות דבור"-זה ניבול הפה. ואמרו: בעוון נבלות פה-צרות רבות, וגזרות קשות מתחדשות, ובחורי ישראל מתים, חס ושלום (שבת לג,א) ואמרו עוד: כל המנבל פיו-מעמיקים לו גהינום.
ואמרו עוד: הכל יודעים למה כלה נכנסת לחופה, אלא כל המנבל פיו, אפילו גזר דין של שבעים שנה לטובה, הופכים לו לרעה.
ואמרו עוד: אפילו שיחה קלה שבין איש לאישתו, מגידים לו לאדם בשעת הדין (חגיגה ה/ב).
בענין השמיעה הרעה הזאת, גם כן אמרו: אף השומע ושותק, שנאמר "זעום ה' יפול שם" (משלי כב/יד. שבת לג/א). הרי לך שכל החושים צריכים להיות נקיים מן הזנות ומענינו. ואם לחש לך אדם לומר: שמא שאמרו על ניבול פה-אינו אלא כדי לאיים ולהרחיק אדם מן העבירה, ובמי שדמו רותח הדברים אמורים-שמדי דברו בא לידי תאוה. אבל במי שאמרו דרך שחוק בעלמא, לאו מילתא היא, ואין לחוש עליו. אף אתה אמור לו: עד כאן דברי היצר הרע !! כי מקרא מלא הביאו חז"ל לראיתם: "על כן על בחוריו לא ישמח ה', ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם, כי כלו חנף ומרע, וכל פה דובר נבלה" (ישעיה ט/טז).
הנה לא הזכיר הכתוב הזה-לא עבודה זרה, ולא גילוי עריות, ולא שפיכות דמים. אלא חנופה, ולשון הרע, וניבול פה-כולם מחטאי הפה בדיבור, ועליהם יצאה הגזרה-"על כן על בחוריו לא ישמח ה', ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם". אלא האמת הוא כדברי רבותינו ז"ל-שניבול פה הוא ערותו של הדיבור ממש, ומשם זנות הוא שנאסר, ככל שאר עניני הזנות-חוץ מגופו של מעשה. שאף על פי שאין בהם כרת, או מיתת בין דין-אסורים הם איסור עצמם, מלבד היותם גם כן גורמים ומביאים אל האיסור הראשי עצמו, וכענין הנזיר שהזכירו במדרש שהבאנו למעלה.