תפריט

העיקר הנדרש לקדושת האכילה




בס"ד

ועכשיו נדבר בענין האכילה עצמה. הנה כבר כתבנו לעיל, כי העיקר-לבטל בחינות "מלכות הקליפה" של התאוה. לכן, בעת שיביאו לפניך המאכל, אל תמהר להטות עצמך לקערה ולהחיש לתקוע כף המאכל לפיך, כמידת עשיו הרשע שאמר "הלעיטני נא". ותאמר מאמר רז"ל (אבות פ"ג מ"א): "הסתכל בשלושה דברים ואין אתה בא לידי עברה-מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין חשבון.
מאין באת-מטיפה סרוחה, ולאן אתה הולך-למקום עפר רימה ותולעה וכו'.
ותחשוב כי מאלו הדברים יתהוו פרש ורעי, ותתבונן אשר עתיד אתה להצטער על ידיהם בשביל אלו ההנאות ומהיכן נחצבת-ממקום קדוש ונורא, והאיך תיטפש בתאוות טינופת הלזו, ולמי אתה עתיד ליתן דין וחשבון-לפני מלך גדול, על כל טעימה וטעימה.

ואחר כך, מה טוב ומה נעים אם תוכל לומר אחר אכילת המוציא, פרק אחד משניות, כי זה מסוגל להכניע היצר, בפרט בעת אכילה, כאשר הזהיר המגיד ל"בית יוסף" ללמוד פרק אחד לפני אכילה, ופרק בתוך אכילה, ופרק אחד לאחר אכילה. ואם אין פנאי על זה, על כל פנים יאמר המשנה "על שם ששה דברים הזבח נזבח", כמובא בסדר השולחן, ואין צריך לכל זה ביטול ואריכות הזמן, רק הרגל על כל דבר נעשה טבע.
ואחר כך בעת אכילתך, תעשה אחי, שתאכל לאט לאט, וזה באופן שתקבל עליך מסירות נפש, ובכח זה של מסירות נפש תוכל לאכול במתינות ובישוב הדעת, וזה יגרום לך קדושה גדולה.

והכוונה של מסירות נפש-שתחשוב כי בודאי מאחר והינך מוכן אפילו למסור נפשך לה' ולמות למענו יתברך מיתה גמורה, אם כן, כל שכן שאהיה מוכן למסור התאוה הגשמית למענו. ואם תראה שמתגבר עליך מאוד יצרך, אזי העצה שתנדור נדר, וזה נקרא "נדרי פרושים", וזה מובא ב"ראשית חכמה" (בשער הקדושה פר' טו) בשם הראב"ד ז"ל, וטוב שיאמר: הריני מקבל עלי שלא לאכול עוד יותר בזו הסעודה, או שלא אוכל עוד לחם בזו הסעודה, או מיני לפתנות וכו'.