תפריט

התאוה לאכילה נובע ממקור גבוה




בס"ד

כל תאבון האדם למאכל ומשתה הניתן מאת ה' הוא כדי לתקן המאכלים ולברר מהם ניצוצי הקדש השייכים לשורש נשמתו

כתב בספר "שלחן הטהור": פרש הבעל שם טוב הקדוש זצוק"ל פרוש הפסוק "רעבים גם צמאים נפשם בהם תתעטף", כי הרוחות והנשמות המגולגלות בתוך המאכל ההוא מתעוררים נגדו לעוררו, כאיש אשר יעור משנתו, להיות ליבו מתאוה להדבר שהחיות הלז נאחז בו כדי לאכלו ולברך עליו, לתקנו על שלמות תיקונו.

וזה "רעבים גם צמאים"-שלהם-לבני אדם-נדמה שרעבים גם צמאים הם למאכל ההוא ועל כן מתאווים לו, אבל לא כן הוא-כי זה התאוה הוא רק עבור ש"נפשם בהם תתעטף", כלומר, שנפש אדם הלז המגולגל בתוך המאכל, מה ששייך לשרש נשמתו הנעטף ונאסף בתוך המאכל ההוא, הוא המעוררו להתאוות לזה לצורך תיקון נפשו, עד כאן.
אם כן, כמה יש לאדם להתרגש מענין זה, שהרי כל הרגש תאוה של האדם למאכל או למשתה, מגלה לנו האר"י שזה מכח רצון הנשמה הטמונה במאכל לבוא על תיקונה השלם.