תפריט

מידת הנקיות ממסילת ישרים




בס"ד

לאור הדרכת מרן זצ"ל, וכפי שהורונו רבותינו, שיש לקבוע עתים ללימוד ושינון בספרי המוסר, מצאנו לנכון להביא את דברי הרמח"ל, שהאריך לבאר את העניינים הקשורים להרחקה מעברות אלו ומעלת הנקיות בהם.

מספרו מסילת ישרים, מתוך הפרק המבאר את מידת הנקיות, וכתב על מעלתה של מידה זו, שהיא-הנקיות מכל פרטי העברות. כשמבאר הרמח"ל את הנקיות בענינים הקשורים לצניעות, כתב: ונדבר עתה מן העריות, שהם מן האיסורים החמורים, והם שניים במדרגה אל הגזל, כמאמר חז"ל: רובם בגזל, ומעוטם בעריות (ב"ב קסה/א).

והנה מי שירצה להינקות לגמרי מזה החטא, גם לו תצטרך מלאכה לא מועטת, כי אין בכלל האיסור-גופו של מעשה בלבד, אלא כל דבר הקרוב אליו, ומקרא מלא הוא: "לא תקרבו לגלות ערוה" (ויקרא יח/ו).
ואמרו חז"ל אמר הקב"ה: אל תאמר-הואיל ואסור לי להשתמש באשה, הריני תופשה ואין לי עוון, וכן אל יאמר: הריני מגפפה ואין לי עוון, או שאני נושקה ואין לי עוון.

אמר הקב"ה: כשם שאם נזיר נדר שלא לשתות יין, אסור לו לאכול ענבים לחים ויבשים, ומישרת ענבים, וכל היוצא מגפן היין. אף אישה שאינה שלך, אסור לך לגעת בה כל עיקר. וכל מי שנוגע באשה שאינה שלו, מביא מיתה לעצמו, שנאמר: "כי רבים חללים הפילה" (משלי ה/ה. שמו"ר טז/ב).

והבט-מה נפלאו דברי המאמר הזה, כי המשיל את האיסור הזה לנזיר, אשר-אף על פי שעיקר האיסור, אינו אלא שתית יין, הנה אסרה לו התורה כל מה שיש לו שייכות עם היין.
והרי זה לימוד והנחיה כללית שלימדה התורה לחכמים, איך יעשו הסיג לתורה במשמרת, שנמסר בידם לעשות למשמרתה.

כי ילמדו מן הנזיר לאסור בעבור העיקר (היין), גם את כל הדומה לו. נמצא-שעשתה התורה במצוה זאת של נזיר, מה שמסרה לחכמים שיעשו בשאר כל המצוות, למען דעת שזה רצונו של מקום (הקב"ה). כשאוסר לנו אחד מן האיסורים, ילמד סתום מן המפורש-לאסור כל הקרוב והדומה לו.

גדר איסורי עריות-בכל החושים

על זה הדרך אסרו בענין זה של העריות, כל מה שהוא ממינו של הזנות, או הקרוב אליו, יהיה באיזה חוש שיהיה.
דהינו: בין במעשה, בין בראיה, בין בדיבור, ואפילו במחשבה. עתה אביא לך ראיות על כל אלה מדברי חז"ל.

במעשה-דהינו: הנגיעה או החיבוק וכיוצא בזה. כבר נתבאר למעלה במאמר שזכרנו, ואין צריך להאריך.

בראיה-אמרו חז"ל: "יד ליד לא ינקה רע"-כל המרצה מעות מידו לידה כדי להסתכל בה, לא ינקה מדינה של גהינום (משלי יא/כא, ברכות סא/א).

ואמרו עוד: מפני מה הוצרכו ישראל שבאותו הדור כפרה? מפני שזנו עיניהם מן הערוה (שבת סד/א). אמר רב ששת: מפני מה מנה הכתוב תכשיטים שבחוץ עם תכשיטים שבפנים? לומר לך-כל המסתכל באצבע קטנה של אשה כאילו מסתכל וכו' (ברכות כד/א), ואמרו עוד: "ונשמרת מכל דבר רע" (דברים כג/א), שלא יסתכל אדם באשה נאה-ואפילו היא פנויה, אשת איש-ואפילו היא מכוערת (ע"ז כ/א).

בענין הדיבור עם האשה, במפורש שנינו: "כל המרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו" (אבות א/ה)
ובשמיעה אמרו: "קול באשה-ערוה" (ברכות כד/א)