האתר של הציירת והסופרת אהובה קליין

עליה לרגל בחג השבועות/ מאת אהובה קליין.
הדבר התרחש לפני רבות בשנים,
כאשר עם ישראל נהג לעלות למקדש בהמונים.
על – מנת להביא ביכורים,
כדי להודות לאלוקים.
אי שם במבואותיה של ירושלים – באחד הבתים,
בקע אור מהאפלה מבין הלבנים.
הנער יחזקאל – התהפך מצד לצד במיטתו-
חולם היה חלומות שמטרידים את מנוחתו.
לפתע, השמיע זעקה במלוא עוזו,
מייד קפצה אימו ממיטתה ורצה אל חדרו,
עמדה שם לידו וראתה זיעה קרה נוטפת על מצחו,
"התעורר נא בני" – אמרה בתחנונים,
"שמא חלמת חלום רע?" – שאלה מתוך רחמים.
התיישב יחזקאל במיטתו ושפשף את עיניו-
כי מרוב עייפות – היה מבולבל ועל החלום רק חשב-
האם במציאות או חלום – הוא שרוי?
ואז הישיר את מבטו – אל אמו כאילו היה שתוי.
בינתיים נכנס גם אביו ושאל לפשר הדבר?
יחזקאל טען כי חלם חלום שאת – ליבו שבר.
הנה בחלומו – עומד הוא בבית המקדש ומגיש לכהן – ביכורים.
לפתע ללא הודעה מוקדמת- נשמע רעש אדיר וצעקות השומרים.
כותלי בית מקדש – כולם רועדים ונופלים
וכל עולי הרגל מזועזעים ובורחים.
באופן בלתי צפוי – מופעים כמה שועלים בהיכל
וזקן אחד נס מפניהם נבהל - אל תוך הקהל.
"זה רק חלום" – הרגיעה אותו אימו ואמרה:"אל תהיה לחוץ."
בעודה מנסה להשיח את דעתו, נשמעו צעקות בחוץ,
קרני השמש הראשונות החלו להבקיע.
אט , אט – החשכה נעלמה וציבור רב בחוץ החל להריע:
"קומו נעלה ציון! קומו נעלה ציון!"
"מי שם צועק בביטחון? זוהי שעת רצון!"
אמרו ההורים והציצו מבעד החלונות – לשמע קולות התופים והצליל.
עיניהם צדה תהלוכת – עם ישראל עולים בשביל.
מי ברכב ומי ברגל עם גמלים וחמורים,
נושאים - באושר את סלי הביכורים.
בראש התהלוכה צועד לו שור נלהב,
קרניו הגדולות – מצופות בזהב,
עטורות – בעלי זית ירקרקים ורעננים,
הוא צועד לקולות החלילים – והחצוצרות בתוך השערים.
תוך זמן קצר – הספיקו יחזקאל והוריו-
להיגרר ולהצטרף – לקהל הרב,
להביא גם כן – ממיטב - הפירות היפים-
במטרה – להגיש אותם לכוהנים.
כאשר סוף , סוף – אל בית הבחירה הגיעו,
את הפירות בשמחה הגישו,
לפתע הבחין , יחזקאל , בכניסה- באיש זקן וכפוף,
פניו היו חרושות קמטים,נשען על מקלו – ליד חלון שקוף.
הוא נעץ את עיניו ביחזקאל הקטן וקרא לו מתוך הקהל.
"מעניין מה הוא רוצה ממני?" – הרהר הילד ושאל,
כאשר התקרב אליו החווירו פניו-
כי אותו – קשיש הופיע גם בחלום וכעת – הושיט לו את ידיו.
פתח את פיו ואמר:" אבשר לך בשורה לא נעימה,
בקרוב בית המקדש הזה – יחרב ויגרום למהומה-
זאת בגלל שנאת חינם – הקיימת בינינו,
אבל לעתיד לבוא, בע"ה , באהבת חינם –המקדש יוחזר אלינו."
הילד חפץ לשאול עוד שאלות,
אך למרבה הצער,היהודי הנכבד , נעלם תוך כמה דקות.
הילד כיסה את פניו ומרוב התרגשות – זלגו לו דמעות,
אך הוריו ניסו להרגיעו בהרבה אפשרויות.
אכן כעבור זמן – לא רב,
בית המקדש לצערנו – נחרב!
אמנם לעתיד לבוא, בע"ה, תבוא הגאולה – בעקבות המצוות
ויתגשמו דברי הנחמה: "עוד ישבו זקנים וזקנות....".....