האתר של הציירת והסופרת אהובה קליין

השבת אבידהכתבה:אהובה קליין.
מאורע זה, התרחש לפני זמן רב,בירושלים הקדושה.
באחת הסמטאות-גרה לה משפחה מכובדת,
האב -היה סופר סת"ם[כותב ספרי תורה ,תפילין ומזוזות].
האמא-עקרת בית מסורה וחרוצה.
הילדים מחונכים על דרכי התורה והמוסר.
בוקר אחד,אחת מילדי המשפחה,עמדה והשקיפה מחלון ביתם.
זו הייתה נאווה,קרני השמש על רקע השמים התכולים,האירו את פניה העגלגלות
ולחייה הוורודות,שערותיה האסופות היו קלועות לשתי צמות עם סרטים אדומים.
היא מלמלה כמה מילות שמחה והבעת תודה לאלוקים-על היום המאושר שנפל בחלקה,
אתמול בשעת הערב,חגגו לה יום הולדת בביתה וכל משפחתה וחברותיה שימחו אותה-
בהפתעות ומתנות רבות.
כעת היא מיששה את התכשיט היקר באצבעותיה,אותו קיבלה מסבתא שלה.
זו הייתה שרשרת עתיקת יומין, שעברה מדור לדור,עשויה זהב טהור עם תליון שבמרכזו-מגן דוד
וסביבו משובצות,אבני חן יקרות צבעוניות.
היא הבטיחה לאימה,שתענוד את השרשרת רק בימי השבתות-בלכתה לבית הכנסת עם אביה ואחיה
להתפלל.
אך, היא לא עמדה בפיתוי,היא השתוקקה מאד להראות לחברתה את האוצר המיוחד.
אכן,בשעת אחר הצהריים,באותו יום, היא נפרדה מאימה לשלום והלכה להשתעשע אצל חברתה,רבקה.
שם בחצר ביתה של ידידתה,בצל עץ התות הענק-הן ישבו להנאתן מתנדנדות על הנדנדה האהובה עליהן.
הרגל זה היה קבוע,כמעט בכל יום ולידן רבצו להם משפחת חתלתולים-על הדשא הירוק.
"נאווה תתחדשי על השרשרת."-אמרה רבקה והמשיכה בשבחים:"היא ממש נוצצת ויפה!"
"כן זו מתנה מסבתא שלי."-ענתה לה נאווה,"ממש נהדר."-המשיכה רבקה להתפעל.
הבנות המשיכו להשתעשע עד שאט אט השמש שקעה באופק ופינתה את מקומה לחשכה.
"אוי מאוחר, אני חייבת לרוץ לביתי לפני שהוריי יתחילו לדאוג לי."-אמרה נאווה.
אכן, היא נפרדה מחברתה בלחיצת יד ורצה על המדרכה בזריזות רבה.
בדרך,אוי לא, נתפשה חולצתה בגדר תיל,אך היא בחסדי שמים הצליחה להשתחרר והמשיכה בדרכה לביתה.
בטרם לכתה לישון,לפתע נשמע מכיוון חדרה-בכי חרישי."נאווה מה קרה?"-שאלה אימה בבהלה.
התשובה לא איחרה לבוא:"השרשרת שלי, השרשרת שלי א-אבדה" הדמעות זלגו על פניה כנחל.
אימה ליטפה את ראשה ואמרה:"כיצד יתכן שהיא אבדה לך? הרי הבטחת לענוד את השרשרת רק
בשבתות?"
"נכון אימא"-ענתה נאווה,"אך ייצר הרע גבר עליי ולצערי לא הצלחתי לקיים את הבטחתי."
"חבל מאד."-פסקה אימה."יתכן שעוד תמצאי אותה."
נאווה התקשתה להירדם,היא התהפכה מצד לצד במיטתה.היא חשבה:"זה עונש משמיים כי לא קיימתי את
הבטחתי לאמא".למרות זאת היא לא שכחה את קריאת שמע על המיטה ועוד הוסיפה בקשה קטנה,
שהאבידה תימצא במהרה.
למחרת , בשעות הבוקר המוקדמות,אביה חזר הביתה ,במצב רוח מרומם ,פתח ואמר:"בוקר טוב לכם
לא יאומן האבידה נמצאה!"
"הכיצד.?"-שאלה נאווה.
"בעודי פוסע על המדרכה נגש אליי האיש שמנקה את המדרכה מידי יום ואמר:"אדוני מצאתי שרשרת יקרה."
"אני חושב שזוהי השרשרת של ילדתי שאיבדה אותה אתמול."
עניתי לו,"אתה יכול לתת לי סימנים של האבידה?"-שאל האיש.
אכן, נתתי לו סימנים והוא החזיר לי את השרשרת, הודיתי לו על כך.
"אני בטוחה שהאבידה נמצאה בזכות תפילותיי ליושב במרומים!"לחשה נאווה.