האתר של הציירת והסופרת אהובה קליין

הכנסת אורחים/ חיברה: אהובה קליין.
אי שם למרגלות הר גבוה וסלעי,
השתרע לו עמק ירקרק ופראי.
בו שכן כפר קטן עם בתי-לבנים.
בבתים שכנו מיני אנשים שונים ומשונים.
אך, הבולט מכולם, היה אדון ערן- יהודי גדול ממדים.
אשר בשכונתו גרה משפחה מרובת ילדים.
הילדים הכירו היטב את האיש,
כי תמיד היה מקדם את פניהם לשלום על הכביש.
השכנים אהבו את קרבתו,
כי תמיד היה מחלל בחלילו.
הולך היה מדי בוקר, אל עבודתו כדי לרעות את צאנו.
בוקר אחד, כאשר יצא הרועה מביתו,
צעד סמוך להר, כהרגלו,
שמע לפתע קול בוכים,
בוקע מבין הסלעים.
וקולות ציוציהן של הציפורים ברקע,
התערבבו עם הבכי לרגע.
אז נעצר הוא להאזין
ולתדהמתו- גילה ילד קטן את ראשו מרכין.
בצעדים איטיים, ניגש הרועה אליו
שאל אותו בעדינות,מדוע נפלו פניו?
הילד נרגע מעט מבכיו,
הרועה הופתע לראות כי זה דוד הקטן שכנו,
שסיפר לו בקול רועד ובהתרגשות-
כי בשבת הבאה ודאי ירגיש בדידות-
מהסיבה,משפחתו נוסעת לזמן קצר לארץ זרה
ועליו להישאר אצל הדודה וזוהי צרה .
ענה לו האיש:" נארח אותך בשמחה
הרי אנחנו שכנים ממש – כמו משפחה,
חזור נא אל ביתך
ובקש את הסכמת אביך ואימך."
אכן, ההסכמה ניתנה בהקדם מצד ההורים.
בעקבות כך, מצב רוחו של הילד הרקיע שחקים.
הנה סוף , סוף,הגיע ערב שבת הקדושה,
בביתו של הרועה ,הכול היו דרוכים לפני החשכה,
רחוצים ולבושים לכבוד שבת המלכה כמתבקש.
הבית נקי ומצוחצח כהלכה והלב מתרגש .
הנרות נדלקים בהקדם,טרם זמנם עם ברכה
ודוד הקטן מצטרף אל המשפחה,
בליל שבת הולך איתם להתפלל לבית הכנסת כמובן
כאשר כולם חוזרים,מתיישבים ליד השולחן.
לאחר הקידוש נערכת סעודת מלכים,
מלווה בשירי שבת ובדברי תורה מפי היושבים.
הכלים נאים והמאכלים משובחים.
מורגשת אוירה נפלאה של מלאכים.
דוד הקטן כל-כך מתלהב מהאווירה המיוחדת
שהדבר נכרת בזיכרונו כשלהבת,
במוצאי שבת כאשר נפרד מכולם,
הוא הבטיח שלא ישכח את הכנסת האורחים לעולם.
ועתה משהודה להם ,גמר בליבו-
כי שבת מעין זו ירצה גם בביתו!