האתר של הציירת והסופרת אהובה קליין

בזכות תפילת הדרךכתבה וציירה:אהובה קליין
השמים היו מעוננים וקצת אדמדמים.
אי שם באופק,נראו קרני השמש האחרונים.
מנשה ,צעד לו בצעדים מהירים.
פניו היו מועדות אל עבר ביתו,בקצה ההרים.
משך כל דרכו,היה משתעשע במחשבות,
מה יקנה למשפחתו ואילו מתנות?
בעודו מתקרב אל מעונו,שומע היה,לפתע,צעקות שבר.
מייד, הרים רגליו כאיילה ורץ כשהוא עטוף בצעיף צמר.
הנה,כאשר הגיע בשלום,נפתחה הדלת
ובפתח עמדה אשתו,כולה מבוהלת:
אמרה: "עליך בדחיפות להזעיק רופא,לבננו נחום,
הוא סובל מחום גבוה ואינו מסוגל לקום"
נחום הקטן,שוכב היה על מיטתו,קודח מחום ומיוזע,
עוצם את עיניו,נושם בכבדות ולא זז ולא נע.
האב, שזה עתה, חזר מעבודתו עם משכורתו בכיסו,
הבין שעליו למהר ולא להתמהמה,
ללכת להזעיק עזרה ולדאוג שהרופא מייד יגיע.
הוא יצא לדרך מביתו בחופזה ובליבו דאגה,
האם יצליח לאתר את מבוקשו במהירות רבה?
ללא שום תקלות ועיכובים?
מייד, התפלל תפילת הדרך ללא היסוסים.
בחוץ שררה אפלה,הכוכבים והלבנה נעלמו,
אל תוך הערפילים והעננים,כאילו לא היו.
האב אימץ את מבטו אל פני השביל,
לבל יתקע בכמה אבנים שאותו עלולים להכשיל.
מזג האוויר,אט,אט,השתנה ובחוץ נשבה רוח קרה.
העצים בסביבה ,החלו לנוע בתנועה מוזרה.
בשמים נראו אורות וברקים זוהרים
ונשמעו רעמים חזקים ורועמים.
פתאום נשמעו רחשים וקולות
ומבעד החשכה הגיחו שלוש דמויות.
האחד:היה איש גבוה ורזה עם שיני זהב בפיו.
השני:שמנמן,מהיר חמה ובכעס הגיב.
השלישי:בעל עיניים בולטות במיוחד,
את מבטו נעץ במנשה ואחז במקל אחד.
שלושתם פתחו בצעקה:"את הכסף תן לנו מייד
ולא,סופך קרב ולא תזכה לראות אף אחד!"
בלי לחשוב פעמיים, מנשה,הגיש להם את כספו.
הם נטשו אותו לנפשו והוא המשיך בדרכו.
בדרך קיננה בו המחשבה,כיצד יאות הרופא לבוא,
אם אין בידו,שום תמורה לשלם עבורו,
אך הביטחון בה' גבר על הרהוריו.
לפתע ראה מחזה נדיר לנגד עיניו.
סופת חול,התרוממה אל על
ולתוכה התעופפו,חפצים ועלים כעין גל
הוא החיש את צעדיו ,אל תוך הלילה האפל
וברקע נשמעו קריאות המבקשות גואל.
הוא סובב את ראשו אחורנית וראה אריה.
חלחלה אחזה בליבו לרגל המראה.
השודד השמנמן נתפש על ידי הכפיר
אשר החל לנגוס בו באופן מאד מהיר
ואילו השודד הרזה התעופף ברוח,כאילו היה עפיפון
וביקש עזרה לרגל היותו שרוי באסון.
כל כספו של מנשה,התעופף אליו חזרה,
באופן פלאי הם היו מוארים,בתאורה רבה.
בעודו מתכופף ואוסף את כספו,
רעש של שעטת סוסים הגיע לאוזנו.
הוא הבחין,בכרכרה מתקרבת ובה יושבים שני גברים,
הם הציעו לו להצטרף אליהם לכיוון הגשרים.
"תודה"-ענה להם,"אבל,אני רץ להזעיק רופא בטרם אאחר".
ענה לו אחד מהם:"אני גם רופא,אולי תוכל בי להיעזר".
מנשה סיפר בהתרגשות,כי בנו הקטן,חש ברע,
אך,הרופא הרגיעו,וכי הוא בטוח שהמצב לא נורא.
הוא הצטרף אליהם לנסיעה וכשהתקרבו סוף,סוף ,לבית,
הבחינו בחבורת ציידים עם רובי צייד,
נעמדים ליד הנהר ומנסים למשות מישהו מן המים.
התברר,שהיה זה השודד השלישי,שעונשו נגזר מהשמיים.
כאשר, נכנס מנשה בלווי הרופא אל ביתו
נחום התעורר משנתו והרופא החל לבודקו,
נתן לו,מעט תרופות,אשר מייד שיפרו את מצבו
בתגובה על הטיפול,הילד התרומם מעל מיטת חוליו,
חיוך רחב נסך על פניו וכבר לא חש בראשו.
הדוקטור קיבל את שכרו עבור היחס המסור.
ההורים והילדים ובמיוחד,נחום,שמחו על השיפור.
האב,סיפר את כל אשר עבר עליו
ובני משפחתו,האזינו בצימאון לדבריו.
הוא הוסיף בהתלהבות:"דעו לכם בזכות התפילה שהתפללתי,
אלוקים בא לעזרתי אכן ניצלתי ואת מבוקשי קיבלתי!"

.