תפריט

ההבדל בין אגרת תימן לאיגרת הרמב"ם




בס''ד

שאלה 10
לפחות בשלושה ענינים סותר לכאורה הרמב''ם ב''אגרת תימן'' את דבריו ב''הלכות למלכים''. שבאגרת כתב
א. שבתחילה יתגלה המשיח בארץ ישראל.
ב. שיעמוד איש שלא נודע קודם הראותו.
ג. שהראיה על אמיתות יחוסו של המשיח תהיה על ידי האותות והמופתים שיעשה. וכל זה לא כמו שכתב ביד החזקה, שלא הזכיר שם תנאי שיתגלה בארץ ישראל, וביאר שכן יכירוהו מקודם עד שידעו את יחוסו וסימניו, והדגיש שאינו צריך לעשות אותות ומופתים.

תשובה:
ראשית צריך לדעת דבר ברור שאם יש סתירות בין ''היד החזקה'' לאגרת תימן'' ההלכה היא כ''יד החזקה'', שהרי איגרת תימן נכתבה על ידי הרמב''ם בשנת ד'תתקל''ב, ואילו כתיבת יד החזקה נסתיימה תשע שנים לאחר זה בשנת ד'תתקמ''א, וזאת בנוסף לעובדה שאת יד החזקה המשיך הרמב''ם להגיה ולתקן גם שנים רבות לאחרי זה כידוע, ואם כן הלכות מלכים הם ''בתראה'' אחרי אגרת תימן, והלכה כבתראה.

אבל באמת גם לולא זאת יש לישב שאין שום סתירה בדבריו דהנה זה ודאי, גם לפי אגרת תימן, שאם עומד יהודי שיש בו את הסימנים דהלכות מלכים אין צריך לבקש ממנו אותות ומופתים, אבל מה שהיה בסיפור אגרת תימן הוא, שבאו ושאלו את הרמב''ם על אדם שהיה ''עם הארץ'' ולא היה ידוע יחוסו, ולא פעל שום דבר בקירוב כל ישראל לתורה ומצוות, וכל מה שרצו לומר עליו שהוא משיח היה רק משום שעשה אותות ומופתים, ובזה האמינו להכרזתו שהוא המשיח ושה' התגלה אליו וציוה לגאול את ישראל כלומר שהם טענו שיש להם משיח כזה שהוא אינו ''עני ורוכב על חמור'', ולא קם ומתגלה כמנהיג ישראל ''כדרך הקמים בעולם בדרך הטבע'', אלא שהמשיח שלהם הוא ''עם ענני שמיא'', שפתאום הוא נעשה המשיח. וגם שלדבריו אין הוא ''בחזקת משיח'' אלא ''משיח ודאי'', כי לטענתו ה' כבר ציוה עליו להביא את הגאולה.

ולכן ענה להם הרמב''ם, שהתגלות המשיח באופן כזה כמו המשיח שלהם, שבא פתאום ומביא את הגאולה בפועל ממש, צריכה להיות כמובן בארץ ישראל. ועוד, שמאחר שהמשיח שלהם בא פתאום ''עם ענני שמיא'' לא כמו הסימנים דהלכות מלכים, הרי שעליו להיות ממש ככוכב מן השמים, דהיינו אדם כזה שלא הכירוהו מקודם כלל ורק האותות והמופתים שהוא עושה הם הראיה ''על אמיתת יחוסו''. אבל כל זה כותב הרמב''ם שהמשיח שהתגלה להם הוא משיח פתאומי של ''ענני שמיא''.

אבל בהלכות מלכים כותב הרמב''ם את ביאת המשיח על פי סדר ההלכה, שלמשיח ה''מחזיר מלכות דוד'' צריכים להיות התכונות של ''דוד אביו'', ולכן יתגלה באופן של ''וקם שבט מישראל'' כמנהיג ישראל המחזיר את שלמות התורה כפי שעשה דוד אביו, ודוקא ללא אותות ומופתים, וא''כ מנהיגות זו יכולה להתחיל גם בחו''ל, ואח''כ יבוא לארץ ישראל ויבנה מקדש במקומו, ורק אז יהיה ''משיח ודאי''.

ובזה יתורץ גם מה שהזכיר שם הרמ''ם באגרתו שהמשיח צריך להיות ''נביא'', ובזה יש סתירה גם ב''יד החזקה'' גופא, שגם בהלכות תשובה פ''ט ה''ב כתב שהמשיח הוא ''נביא גדול קרוב למשה רבנו'', וא''כ למה לא הזכיר דבר זה בסימני המשיח בהלכות מלכים. והביאור בזה, שאף שהמשיח הוא נביא גדול, מ''מ אין הכרח שיהיה זה בתחילת התגלותו, ולכן אין הרמב''ם מונה זאת בסימני משיח, אבל באגרת תימן שהם טענו שיש להם ''משיח ודאי'' במילא נדרש ממנו כבר שיהיה נביא.

ועל פי מה שביארנו יובן דבר נוסף, שכל ''הקושיות'' מהתקופות של משיחי השקר בתולדות עם ישראל, אינן שייכות כלל להלכה זו ברמב''ם בענין בחזקת משיח, וכמובן שאין להם קשר לתקופת בר כוזיבא שהרי בכל ההסטוריה של משיחי השקר, לא צמחה האמונה בהם ע''י שסברו שהם מתאימים לסימנים שנותן הרמב''ם, אלא אדרבה שהאמינו בהם בגלל האותות והמופתים שהראו.

וכמו שכתב רמב''ם במכתבו שנדפס בסוף אגרת תימן בהוצאת ''רמב''ם לעם'' ''היו בקורדובה אנשים...עשו ניסים והגידו עתידות עד שרכשו ליבות העם...עלה על ראשי עצים גבוהים והשליך את עצמו בחלל...כאילו פורח באויר, וזה היה לפי דעתו מובן הפסוק עם ענני שמיא...''. וכשגדולי ישראל ראו שאין באנשים אלו את המעלות הצריכות להיות במשיח, הבינו שהאותות הן בשקר או בכישוף, ואין זה בחזקת משיח אלא בודאי משיח שקר, וכמו שכתב הרמב''ם באגרת תימן שאחת הראיות שמדובר במשיח שקר היא מכך שהוא לא חכם בתורה ודעת. ומה גם שרוב משיחי השקר לעגו לעיקרי האמונה וזלזלו במצוות, ומהם שכאשר התגלו רצו לבטל מיד דיני ומנהגי החורבן, ולכן נלחמו בהם גדולי ישראל.

מה שאין כן בבר כוזיבא שהיו לו סימני משיח על פי ההלכה, ובמילא היה רבי עקיבא מחויב על פי תורה לומר עליו שהוא משיח. ולכן לומד מזה הרמב''ם הלכה, אותו רמב''ם שנלחם כנגד משיחי השקר, שאם יחזור עוד פעם מצב כזה שיהיו ליהודי מישראל את הסימנים שראה רבי עקיבא בבן כוזיבא, יהיו חייבים לומר עליו ''דין הוא מלכא משיחא''.