תפריט

תחיית המתים




בס"ד

תחיית המתים"

ורבים מישני עפר יקיצו, אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לדראון עולם".

זמנה ומטרתה

בשני מועדים יקומו המתים לתחייה:
המועד הראשון הוא, בתחלית ימות המשיח, אשר בו יקומו לתחייה משה אהרון ובניו, להורות לעם הדרך אשר ילכו בה כימי צאתם מארץ מצרים, ועמם יקיצו כל צדיקי ישראל אשר מתו בגלות, כדי לראות בטובתן של ישראל ובבנין בית המקדש.

ובאשר לתחיית המתים השניה הכללית, נחלקו בה רבותינו אימתי מועדה:
יש מהם שאמרו, כי זמנה הוא בסוף האלף השישי. ויש מהם שאמרו, כי זמנה תלוי באורכם של ימות המשיח, אשר נחלקו בו חכמינו. אלו הסוברים כי אורכם של ימות המשיח הם ארבעים שנה, לדעת מועד התחייה השני הוא ארבעים שנה לאחר ביאת המשיח. ואלו הסוברים כי ימות המשיח הם שבעים שנה, לדעתם מועד התחייה השני הוא שבעים שנה לאחר ביאת המשיח
והקובעים שלשה דורות לאורכם של ימות המשיח, לדעתם שלשה דורות לאחר ביאת המשיח תהא תחית המתים הכללית, וכיוצא.

ומטרתה: תגמול שכר לגוף ונשמה יחדיו כפי שהיו בעודם בעולם הזה.

תחיית המתים לקבורים בחו"ל

יש אומרים: כי המתים יקומו לתחייה בכל העולם כולו. ויש אומרים: כי לא תהא תחיית המתים אלא בארץ ישראל בלבד, אלא שאותם הצדיקים הקבורים בחו"ל יתגלגלו עצמותיהם לארץ ישראל ושם יחיו, או שמחילות נעשות להם בקרקע, ועומדים על רגליהם והולכים במחילות עד ארץ ישראל.

הראויים לתחיית המתים

נאמר בישעיה: "יחיו מתיך נבלתי יקומון, הקיצו ורננו שוכני עפר כי טל אורות טליך וארץ רפאים תפיל", ודרשו חז"ל: "כל המשתמש באור תורה, אור תורה מחייהו, וכל שאין משתמש אור תורה אין אור תורה מחייהו".
ללמדנו כי הגוף אשר כבר נעשה עפר בקברו, אין דבר בעולם שיועיל לו להקיצו ולהקימו לתחייה ואף לא מצוות ומעשים טובים, כי אם אור תורה בלבד. משום כך אמרו חכמים: "עמי ארצות אינם חיים".
ברם, אף להם מצאו חכמים תקנה, לכשיסייעו הם לאחרים להשתמש באור תורה, אזי יקויים בהם: "ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום".

כיוצא בדבר אתה אומר, כי רק הנשים אשר סייעו לבעליהן ולבניהן להשתמש באור תורה הן אלו אשר תזכנה לראות אור בתחיית המתים ולא אחרות זולתן. זהו שאמרו חכמים: "נשים במאי זכיין, באקרויי בנייהו לבי כנשיתא ובאתנויי גברייהו בי רבנן ונטרין לגברייהו עד דאטו מבי רבנן.
המוסר עצמו למיתה על קידוש השם, אע"פ שאין בו אור תורה, יזכה לקום בתחיית המתים.

גוף ונשמה
נחלקו רבותינו האם יש קצבה למצב שנוצר בעת תחיית המתים, בו חזרה הנשמה אל הגוף:
יש מהם שאמרו, כי מצב זה של חיבור גוף ונשמה, אינו אלא זמני בלבד, כאשר לאחר כמה אלפי שנים מעת תחיית המתים, תתרומם הנשמה מן הגוף מעלה מעלה אל עולם הנשמות ושם: תקבל שכרה לנצח נצחים, ועל אותו זמן אמרו: "צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה".
לעומתם סוברים אחרים, כי המצב בעת התחייה בו חזרה הנשמה אל הגוף לא יפסק לעולם אלא ישאר קיים לנצח נצחים, כאשר גוף ונשמה כשהם אגודים זה בזה יכנסו לעולם שכולו ארוך הוא עולם הבא.

הזאת מי נדה בזמן התחייה
יש אומרים כי כל אותם אנשים אשר בעודם בחיים נעשו טמאי מתים, ומתו ללא הזאת מי נדה, כאשר יקומו בתחיית המתים, לא יצטרכו הזאה שלישי ושביעי כדין הנטמא במת, לפי שהגוף הראשון כבר נתבטל.

תשלום קרבנות בזמן התחייה על חטאי העבר
יש אומרים כי אדם שחטא בזמן הזה ונתחייב קרבן, יהא חייב להביאו לבית המקדש לכשיקום לתחייה. ויש אומרים, שבמותו פקע חובו.

חידוש הקידושין בזמן התחייה
כתב "הבן איש חי": שאף הסוברים כי אדם שמת וקם לתחייה מיד לא נפקעו קידושיו, מודים הם שלעת תחיית המתים יצטרכו הקמים לתחייה קידושין חדשים.

כיבוד אב ואם בזמן התחייה
כתב ה"בן איש חי", כי למרות שהגוף שלאחר תחיית המתים הינו גוף חדש, מכל מקום יתחייב אדם בכבוד אביו ואמו "כי חיוב כיבוד אב ואם, לאו בעבור יצירת הגוף דווקא, אלא בעבור חלק הנפש שהמשיכו לוולד, ומאחר שזו הנפש היא הנשארת בגוף אחר שיחיה, יתחייב האדם בכבוד אביו ואמו בעבורם".

משיחה לקדושת כהונה בזמן התחייה
יש אומרים, כי לעת תחיית המתים יצטרכו כל הכהנים משיחה חדשה לקדושת כהונה. ויש אומרים, כי עומדים הם בקדושתן ממשיחה ראשונה.

גרושה שנישאה-דינה בזמן התחייה
אשה שנתגרשה מבעלה ונישאה לאחר, תשוב בתחיית המתים לבעלה השני.

אלמנה שנישאה-דינה בזמן התחייה
נחלקו רבותינו באשה שנתאלמנה ונישאה לאחר, לאייזה בעל תשוב בתחיית המתים:

יש אומרים: כי תשוב לבעלה הראשון. ויש אומרים: כי אף אלמנה כגרושה, תשוב בתחיית המתים לבעלה השני, לפי שמיתת בעלה הראשון כמוה כגירושין.