תפריט

דוד מלך ישראל חי וקיים




בס"ד

דוד מלך ישראל חי וקיים-גם בזמן הגלות

והנה אף שהוכחנו מהרמב"ם שקביעת מי שהוא בחזקת משיח היא דין והלכה בתורה, עדיין צריך להבין מהו טעם לכך שגילוי המשיח הוא באופן כזה דוקא, ולא בהתגלות אלקית מלמעלה.

כדי להבין דבר זה, יש לבאר תחילה מהו גדרו ההלכתי של משיח צדקנו. דהנה כתב הרמב"ם בריש פרק יא' מהלכות מלכים: "המלך המשיח עתיד לעמוד ולהחזיר מלכות ליושנה לממשלה הראשונה", ולכאורה יש לדייק בזה, דמלשונו שאומר ש"המלך המשיח" עתיד לעמוד וכו', משמע, שעוד לפני ש"יעמוד" ולפני שיחזיר מלכות דוד, כבר קוראים לו "המלך המשיח". ויותר מוכח כן מהלכה ד' הנ"ל, שכתב "ואם יעמוד מלך מבית דוד...ויכוף...וילחם...הרי זה בחזקת משיח", הרי שעוד לפני שהתחיל בפעולותיו כבר נקרא "מלך מבית דוד".

ועיין גם בהמשך דבריו שם: "ואם לא הצליח עד כה או נהרג, בידוע שאינו זה שהבטיחה עליו תורה, והרי הוא ככל מלכי בית דוד השלמים והכשרים שמתו", הרי שגם כשלבסוף לא היה זה הגואל, מכל מקום הוא נקרא גם למפרע "מלך מבית דוד".

ולכאורה אין זה מובן, איך יהיה לו דין מלך עוד לפני שהוא אפילו בחזקת משיח. ועל כרחך שאין הכוונה למלך עם דיני המלכות, וכשם שרבי עקיבא קרא לבן כוזיבא בשם המלך המשיח, אע"פ שלא היה לו דין מלך. וא"כ צ"ל מהו הטעם שנקרא כבר בשלב זה בשם מלך, עד שגם אם לא הצליח הרי הוא ככל מלכי בית דוד הכשרים.

והביאור בזה יש לומר על פי מה שכתב הרמב"ם בפרק א' מהלכות מלכים הלכה ז': "כיון שנמשך דוד זכה בכתר מלכות והרי המלכות לו ולבניו הזכרים עד עולם", ועוד כתב שם: "ומאחר שמושחים המלך הרי זה זוכה לו ולבניו עד עולם", היינו שמלכות דוד נמשכת לעולם ועד, וגם בזמן הגלות, וכדברי חז"ל (ר"ה כה',א): "דוד מלך ישראל חי וקיים". כי המשיחה פועלת נצחיות במלכות דוד, באופן שגם כאשר אין מלוכה בפועל וחסר ה"חפצא" של המלכות, מכל מקום אין חסרון מצד ה"גברא" של זרע דוד שבאותו הדור, שבכל דור יש זרע דוד שיש בו את כתר המלכות ואת המינוי למלכות שקיבל דוד אביו לו ולזרעו.