תפריט
- אחרית הימים והמשיח באור היהדות
- אתרי קודש נוספים
- תחית המתים ועולם הבא
- תחיית המתים
- מדרש סעודת גן עדן
- חורבן העולם באלף השביעי
- בעלי חיים באחרית הימים
- בית המקדש השלישי
- ביטול היצר הרע באחרית הימים
- איראן והקשר הנאצי
- האמונה בביאת המשיח
- ביאת אליהו הנביא
- גוג ומגוג לפי הזוהר
- מלחמת גוג ומגוג ע"פ הרב מוצפי
- גוג ומגוג לפי הרב יהודה חיון
- התגלות המשיח תהיה פתאומית
- שלושה סימנים בישראל
- הערב רב חלק ב'
- הערב רב הקליפה הקשה
- דוד מלך ישראל חי וקיים
- מלך המשיח
- האם מותר לדחוק את הקץ?
- היכונו לביאת המשיח?
- לא ידע אדם איך שיהיו עד שיהיו
- ההבדל בין אגרת תימן לאיגרת הרמב"ם
- האם רבי עקיבא טעה בבן כוזיבא?
- למה לא מדברת ההלכה על על "משיח ודאי"?
- מהו ההבדל בין בחזקת משיח למשיח ודאי?
- משיח הוא אדם או שהקב"ה הגואל?
- מתי יקוימו כל הנבואות בקשר למשיח ?
- מה יהיה מצב העולם בזמן התגלות המשיח?
- האם המשיח יצטרך להראות גם מופתים?
- מהו סדר התגלות המשיח ?
- החושך שלפני האור
למה לא מדברת ההלכה על על "משיח ודאי"?
בס"ד
שאלה 8.
למה מדברת ההלכה על "בחזקת משיח" ולא מחכה ל"משיח ודאי"?
גם כשתגיע כבר התקופה של בחזקת משיח, עדיין אינו מובן לשם מה צריך הרמב"ם לדבר על כך, לשם מה יש לדעת ולפרסם מיהו "בחזקת משיח", והרי "משיח ודאי" יהיה רק לאחר בנין בית המקדש, נחכה איפוא עד שיהיה "ודאי", מה טעם לדבר בהלכה על דברים שעלולים ח"ו להתגלות כתקוות שוא?
תשובה:
שאלה זו יש להפנות לא כלפי הרמב"ם אלא כלפי התנא רבי עקיבא, שהיה אומר ומפרסם על בן כוזיבא שהוא המלך המשיח והיה נושא כליו. והרי הדבר היה בזמן מלכות רומי, כאשר גם לדעת רבי עקיבא היתה אז הגלות בתוקפה, ואם כן למה לא חיכה עד לשלימות התגלותו של המשיח (שלדעתו היה בן כוזיבא), ומיהר להכריז עליו שהוא המלך המשיח מיד כאשר ראה בו את תחילתם של הסימנים המעידים על כך.
והביאור זה הוא, משום שלדעתו של רבי עקיבא יש חשיבות הלכתית ברורה לשלב זה של "בחזקת משיח", כי על פי ההלכה, שלימות הגילוי והמלכות של המשיח נעשים דווקא על ידי זה שהעם מכירים בו כמשיח ומקבלים את מנהיגותו ומלכותו עליהם, ולכן הכריז רבי עקיבא על בן כוזיבא: "דין הוא מלכא משיחא" (ירושלמי תענית פ"ד ה"א), בכדי שעל ידי זה תושלם התגלותו ומלכותו.
כי היה ברור לרבי עקיבא שלבן כוזיבא יש סימני משיח, שהוא היה מבית דוד ועסק בכפיית כל ישראל לילך בדרך התורה, ונלחם מלחמות ה'. ויש לומר שזהו אחד הטעמים לדבר פלא שמצינו בש"ס ובמדרשים, שרבי עקיבא טרח לנסוע ממקום למקום בכל תפוצות ישראל ממש, אשר יש לומר שזהו גם בכדי להודיע ולפרסם לעם ישראל שעליהם לקבל את מלכותו של בן כוזיבא כמי שמחזיר מלכות דוד, ועי"ז להעמיד המלכות בידו, עד להשלמת תהליך הגאולה.
והנה הרמב"ם הוסיף שרבי עקיבא "חכם גדול מחכמי המשנה היה", אשר יש לומר שבזה רצה להוכיח שאף שדברי חכמים במשנתם הם בקיצור נמרץ ועל כל מילה של חכמי המשנה בונים תילי תילים של הלכות, אעפ"כ לא חסך חכם משנה זה בדברים ו"הוא היה אומר עליו" שהוא מלך המשיח-"דין הוא מלכא משיחא", שמזה מוכיח הרמב"ם שכאשר יראו שיש ליהודי מבית דוד את הסימנים של "חזקת משיח", ינהגו כר"ע ויאמרו עליו "הרי זה בחזקת משיח", וזהו אופן ההתגלות שלו על פי התורה.
ומה ששאר חכמי דורו רק "דימו" שהוא מלך המשיח אבל בהם לא מצינו ש"הם היו אומרים עליו", הרי אין זאת משום שהם סברו שאין לפרסם זה, ולא מצינו בשום מקום שכל חכמי דורו של ר"ע שדימו שבן כוזיבא הוא המשיח, חלקו על ר"ע בענין זה, אם צריך לפרסם הדבר או לא.
אלא שאז היה מצב של פיקוח נפש ממש, כי בן כוזיבא עמד בראש המרד נגד הרומיים, והאמירה עליו שהוא מלך המשיח היתה סכנת נפשות, ולכן בעיקר ר"ע התעסק בזה שהוא הסמל של מסירות נפש, מתי יבוא לידי ואקיימנה, ופשוט שר"ע היה גדול הדור דיבר גם בשם כל שאר החכמים, והעם ידע שזוהי דעת ר"ע וחבריו. וכן משמע ברמב"ם שנקט בחדא מחתא שחכמי הדור דימו ור"ע היה אומר עליו, ומשמע מלשונו שלא היה להם מחלוקת בזה.
(ויש להוסיף, שאף שבפועל ראינו שרק ר"ע עסק בפרסום הענין של בחזקת משיח, מ"מ למד הרמב"ם הלכה ממעשיו של ר"ע, כי בפשטות סברת ר"ע היתה שלא יתכן שיהודי ידע שהמשיח שמצפים לו זמן כה רב נמצא כבר בינינו ולא ילך ויזעק בכל מקום אודות זה.
ובפרט עפ"י מה שנבאר לקמן, שמדיני המלכות, הרי דוקא ע"י שרוב העם מקבלים אותו כמלך המשיח, על ידי זה נעשה הגילוי שלו, וא"כ על פי זה "מסתבר טעמא דרבי עקיבא" וכבר כתב הריטב"א (עירובין סא,ב) דהיכא דמסתבר טעמא דר"ע כמותו גם מחבריו, וכ"כ גם הרדב"ז נדרים פ"א הכ"ד)