תפריט
- בא חבקוק והעמידן על אחת-וצדיק באמונתו יחיה
- אתרי קודש נוספים
- טעם שאין הקב"ה מכזיב את הבוטח בו
- המתפלל, צריך שיהיו עיניו למטה
- אדם לעמל יולד
- ממעמקים קראתיך ה'
- הקדושה-תחילתה עבודה וסופה מתנה
- מחשבות והרהורים
- צאי לך בעקבות הצאן
- עצות לסילוק המחשבות הטורדות
- מיהו בעצם הצדיק?
- ה"אין" הוא מליץ היושר הטוב ביותר
- מי הגוזר את הרע או את הטוב?
- פרק ההשתוקקות
- כמה עצות טובות למקום עלינו
- העוסק בתשובה מלומד להיזהר מחטא
- על אמונה יש להתאמן
- משמעות התקופה
- משמעותו של ניסיון
- הסתכלות נכונה בלקח מגדולי ישראל
- מצות האמונה ביחוד
- האמונה בבורא
- נסיונות העוני באחרית הימים
- הגדול מחברו יצרו גדול ממנו
- איך יתנהג מי שעומד בראש
- אל יתרשל מלהוכיח
- האם חיים מוסריים דורשים אמונה?
- אין חטא בעולם שאינו מתכפר בתשובה
- תפילה צריכה חיזוק
- חילול השם
- התפילה מביאה לידי מידת הכניעה
- הטעם שביסורים מועטים בעולם הזה
- הוכח תוכיח את עמיתך
- מניעת קבלת התפילה מחוסר אמונה
- המאמינים של היום והמאמינים של פעם?
- מידת הקינאה
- מצוה לשנות מפני דרכי שלום
- כששב בתשובה מעלה כל התפילות הפסולות
- מידת הביטחון גדולה מן התפילה
- המלחמה האמיתית-עבודת המידות
- כשליבך נשבר זה הזמן לתפילה
- חשיבות וחומרת נקיות כל החושים
- כיצד ידע האדם האם הוא צדיק
- לכבד הבריות
- "צדיק ורע לו"
- "פעולות של הטבה"
- מעלת תפילת הצדיק
- מידת הביטחון
- לרדוף שלום
- הפליות ויחס משפיל בחברה
חשיבות וחומרת נקיות כל החושים
בס"ד
עוד בענין זנות הפה והאוזן, דהינו: הדיבור בדברי הזנות, או השמיעה לדברים האלה, כבר צרחו ככרוכיא: "ולא יראה בך ערות דבר" (כלומר:) "ערות דבור"-זה ניבול הפה. ואמרו: בעוון נבלות פה-צרות רבות, וגזרות קשות מתחדשות, ובחורי ישראל מתים, חס ושלום (שבת לג,א) ואמרו עוד: כל המנבל פיו-מעמיקים לו גהינום.
ואמרו עוד: הכל יודעים למה כלה נכנסת לחופה, אלא כל המנבל פיו, אפילו גזר דין של שבעים שנה לטובה, הופכים לו לרעה.
ואמרו עוד: אפילו שיחה קלה שבין איש לאישתו, מגידים לו לאדם בשעת הדין (חגיגה ה/ב).
בענין השמיעה הרעה הזאת, גם כן אמרו: אף השומע ושותק, שנאמר "זעום ה' יפול שם" (משלי כב/יד. שבת לג/א). הרי לך שכל החושים צריכים להיות נקיים מן הזנות ומענינו. ואם לחש לך אדם לומר: שמא שאמרו על ניבול פה-אינו אלא כדי לאיים ולהרחיק אדם מן העבירה, ובמי שדמו רותח הדברים אמורים-שמדי דברו בא לידי תאוה. אבל במי שאמרו דרך שחוק בעלמא, לאו מילתא היא, ואין לחוש עליו. אף אתה אמור לו: עד כאן דברי היצר הרע !! כי מקרא מלא הביאו חז"ל לראיתם: "על כן על בחוריו לא ישמח ה', ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם, כי כלו חנף ומרע, וכל פה דובר נבלה" (ישעיה ט/טז).
הנה לא הזכיר הכתוב הזה-לא עבודה זרה, ולא גילוי עריות, ולא שפיכות דמים. אלא חנופה, ולשון הרע, וניבול פה-כולם מחטאי הפה בדיבור, ועליהם יצאה הגזרה-"על כן על בחוריו לא ישמח ה', ואת יתומיו ואת אלמנותיו לא ירחם". אלא האמת הוא כדברי רבותינו ז"ל-שניבול פה הוא ערותו של הדיבור ממש, ומשם זנות הוא שנאסר, ככל שאר עניני הזנות-חוץ מגופו של מעשה. שאף על פי שאין בהם כרת, או מיתת בין דין-אסורים הם איסור עצמם, מלבד היותם גם כן גורמים ומביאים אל האיסור הראשי עצמו, וכענין הנזיר שהזכירו במדרש שהבאנו למעלה.