תפריט

מניעת קבלת התפילה מחוסר אמונה




בס"ד

כתב בספר "תולדות יעקב יוסף" פרשת עקב בשם הבעל שם טוב הקדוש, וזה לשונו: פעמים שרוב ענותנותו של אדם גורם לו שנתרחק מעבודת ה' יתברך, לפי שמצד שפלותו אינו מאמין כי האדם גורם על ידי תפילתו ותורתו שפע אל כל העולמות, וגם המלאכים ניזונים על ידי תורתו ותפילתו. שאילו היה מאמין לזה, כמה היה עובד ה' בשמחה וביראה מרוב כל, והיה נזהר בכל אות ותנועה ומילה לאמרה כראוי, וגם לתת לב אל מה שאמר דוד המלך ע"ה (תהילים סח, יד): "אם תשכבון בין שפתים וגו'", שהקדוש ברוך הוא שומר ושוקד על שפתי האדם לנשקם, כשהוא אומר בתורה ותפילה בדחילו ורחימו, ואם ישים אלי לבו, בודאי מי הוא זה האיש אשר לא יאחזנו רתת וזיע, שהמלך גדול ונורא שומר ושוקד על שפתים של אדם נבזה חדל אישים, וכיוצא בזה.

והוא מעין מה שאמרו חכמינו ז"ל (גיטין נו): ענותנותו של רבי זכריה גרם החורבן וכו'. כך האדם ראוי לשים לב, ולומר כי הוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, וכל תנועותיו לדיבורו והילוכו ועסקיו עושה רושם למעלה למעלה, בודאי יזהר בכל דרכיו ועסקיו שיהיו לשם שמים בלבד. מה שאין כן כשחושב האדם, מה אני ספון לפגום או לתקן מלמעלה ולמטה, שיהיה נרשם כל עסקי למעלה, ובזה הולך בשרירות ליבו, ויאמר: אך שלום יהיה לי. ובאמת זה אינו, כי האדם על ידי מעשיו הטובים הוא דבוק בו יתברך ממש, וכמו שכתוב (דברים כח,ט): "והלכת בדרכיו". ועל ידי שהוא רחום למטה, נתעורר מידה זו של רחום למעלה בכל העולמות. עד כאן לשונו.

לו היה האדם מאמין באמונה שלמה שאין שום מונע את תפילתנו להתקבל, וה' יתברך שומע אותו, היתה תפילתו מתקבלת. אלא המונע הוא האדם עצמו, בחשבו שאין תפילתו מגעת לאוזניו יתברך, כביכול, וממילא לא מיחס חשיבות וערך לתפילתו, בחשבו מה ועד היכן תפילה מגעת.

וכתב בספר "עלי שור", וזה לשונו: ולמעלה מכל ספק-אילו היינו אנחנו ודאים באמונתנו ועבדי ה' בחיינו-היתה גם תפילתנו מתקבלת תמיד, והיינו מביאים לעולם מרפא וברכה בזכות תפילתנו.

הנה הבורא יתברך אמיתי הוא, אלקים אמת, ו"קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת" (תהילים קמה, יח)-יכול לכל, תלמוד לומר "לכל אשר יקראוהו באמת" (ילקוט תהילים סימן תתח). כמו שהוא יתברך אמת, כך הגישה אליו צריכה להיות אמיתית. ואולם, אם קוראים אותו באמת, הינהו קרוב.

זהו ההפך של מושגנו. אנו מדמים, שהצדיק בתפילתו קרוב אל ה', והרשע-רחוק ממנו. והנה נתגלה לנו כאן, כי מידת הריחוק והקירוב אינה תלויה בדרגת המתפלל, אלא באמיתותו. ויתכן שה' קרוב לרשע כמו לצדיק, אך אם הרשע "קורא באמת".
"קורא באמת"-הינו, שיודע את מצבו, ומתוך מצבו הוא פונה אל ה'.

הנה אנחנו מרוחקי הדורות, וטומאה וטמטום וצמצום מעיקים עלינו על כל צעד, ואך אם נדע את מצבנו ולא נרמה את עצמנו-נעמוד לפניו בתפילה, ונהיה קרובים אליו, וה' יהיה קרוב לליבנו כלאחד מבני הדורות הקדמונים. דוקא זאת היא גדולתו האין חקר, כי אלקים-אמת הוא. עד כאן לשונו.

מתוך הספר "שיח ישראל" הרב יעקב ישראל לוגסי שליט"א.