תפריט

משמעותו של ניסיון




בס"ד

מתוך הספר: "דור התמורות" להרב יעקב ישראל לוגסי שליט"א

משמעותו של ניסיון

אין כל יום דומה לחברו בעבודת האדם את קונו. פעמים מוצא בה טעם, ופעמים לא תערב לחיכו. יש כאילו סלולה דרכו לפניו ושגורה תפילתו בפיו, ויש אשר דרכו נראית חסומה ובקושי יביא עצמו אליה. יום אחד רואה הוא את חובתו בראיה והכרה ברורה ויודע ומבין את ענין עבודתו, וביום שני מעורפלת השקפתו ואין הדברים נראים לפניו כאתמול שלשום, חובתו אינה מובנת וענינה נעלם ממנו.

בהגדרה כללית ניתן להגדיר עליות וירידות אלו ב"אור" ו "חושך". במצב בהירות, בו מוצא האדם את דרכו פתוחה-מחשבתו זכה וברורה, וידיו ורגליו רצות מאליהן יוצאות לפועלן ולעבודתן-הרי אור מאיר את דרכו וכח מעשיו באור הם נעשים. מאידך, במצב טשטוש, בו אינו מוצא ידיו ורגליו, מחשבותיו אינן סדורות וכל נתיבתו עלתה קמשונים, הרי מצבו מצב של חושך, מחפש את האור ואיננו, כי ענן וערפל אפפוהו.

לפי ההשקפה האנושית יחשב מצב של אור יותר משל חושך, ולא רק בגלל שבשעת עבודתו מלוהו רגש נעימות וחביבות ובקלות נרתם הוא אליה, אלא גם משום שלאחריה יראה את מלאכתו עשויה ונגמרת במידה מספיקה. מה שאין כן במצב של העדר האור-גם בשעת מעשה תכבד עליו העבודה, ומתנהלת לאיטה לרגל החושך הסובבו, וגם לאחר מעשה דומה עליו שאין עבודתו רצויה ואינה מספקת את בעליה.

אולם ההשקפה האלוקית רואה את פני הדברים בצורה הפוכה. כאשר נמצא האדם בדרך מוארת לפניו ויודע לפני מי הוא עומד, ומלכו מלך העולם מתראה לפני עיניו, וחובתו לקראתו יתברך ברורה וצלולה-אין רבותא בעבודתו, כי מיהו אשר יראה את אדונו עומד לפניו ולא יעבדנו עבודת עבד נאמן?!

במה יוגדל ערך העבודה לפני האדון? רק כאשר נכבה האור מלפניו וחושך מכסה את עין הארץ, מוכה הוא בסנוורים ואין עינו מבחינה בנוכחות ה' הניצב עליו, דומה עליו שה' עזבו ורחוק מישועתו דברי שאגתו ומן המיצר הזה קורא הוא אל ה', כי חוגר את עצמו ומתאזר באמונה פשוטה, ואף שנעדרה ראייתו ממנו, מצייר הוא באמונתו את פני אדונו ועורך לפניו את מעשיו בעוורון מוחלט, ומצליח-ולו במידה מסוימת-לגשש כעיוור באפילה ובכל זאת למצוא את דרכו, ובברכיים כושלות שורך את עצמו אליה עד שתיעשה עבודתו-היא העבודה החביבה והרצויה לפניו כביכול כמוצא שלל רב.

הוא הנקרא נסיון. והוא-כי כאשר מעשיו של אדם מוצאים חן במרום, וברצות ה' דרכו, עולה ברצונו יתברך להעמידו לפני מבחן. האם עבודתו נערכת בשלמות הנודעת לה רק בגלל האור המאיר לפניו, או האם גם בהעדר האור ממנו ידע ויטיב לאחוז בכסא כבודו יתברך ולכוון את מעשי ידיו אליו גם בחושך.

בכדי לנסותו בזאת, מסלקים את האור מאיתו עד שאין ה' נראה לפניו, ודרכו חבויה ונעלמה. דוקא במצב זה על האדם לדעת, כי עבודתו העתידה לעשות תתפאר ותתרומם ותתנשא מעל לכל עבודותיו הקודמות שנעשו מתוך בהירות וצלילות.

וכאשר יתגבר ויתחזק באמונה פשוטה על ההעלם המוצאו ויצליח לעשות את המוטל עליו חרף הערפל המכסהו-מעתה יודע כי ירא אלוקים הוא ולא חשך את עבודתו ומלאכתו מאת אדונו, ובזה ירצה ה' את מעשהו.

דברים אלו מתומצתים בדברי ספר "עבודת ישראל", וזה לשונו: "ויקרא אברהם שם המקום ההוא ה' יראה אשר יאמר היום בהר ה' יראה" (בראשית כב, יד). ותרגום ירושלמי פרוש: אתה הוא ה' דחמי ולא מתחמי. עין שם. דבריו צריכים ביאור. ונראה לי, דהנה בשעת הניסיון, כשמנסה הקדוש ברוך הוא את האדם בדבר, מסתמא בזה הרגע כביכול מסתיר קדושתו וממעט השגת האדם אשר היה לו מקדם, כי לולי האדם יהיה ברור וצלול בשעת הניסיון כמקודם-לא היה נחשב לכלום, ובודאי אין תימה מי שיודע שעומד לפני מלך גדול ונורא שלא ימרוד בו והוא רואהו. אומנם ענין הניסיון-שמסתלק בהירות האדם, והרי הוא בא לידי ניסיון, וכובש יצרו באמונתו ומתחזק לשוב לבוראו, אז הוא נקרא עומד בניסיון. ולפי זה, מסתמא, כאשר האלקים ניסה את אברהם בדבר העקידה אחר שאמר לו: "קח נא את בנך", מסתמא נסתלק ממנו בהירותו ודבקותו, לנסות אותו אם יעמוד בצדקתו כנ"ל.